בתשובה למשה דורון, 08/11/00 8:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בנובמבר 1995 פורסם בעיתון הארץ על שלושה רבנים שהביעו את דעתם בכתב שיש להתייחס לרבין כאל שותף לרצח יהודים, בגין נכונותו למסור שטחים מארץ ישראל לפלסטינים. השלושה היו דב ליאור, דניאל שילה ואליעזר מלמד. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נובמבר 95... זו בדיוק החודש בו התנהלה ההסתה שקבעה במוחו של הציבור שקרים מהסוג הזה. עיתון הארץ מה לעשות, אולי טיפה פחות צהובון מהעיתונות האחרת אולם מכיל ללא ספק את הכמות הנכבדה ביותר של שטויות הנושאות אופי שמאלני-חילוני. האם כתב הארץ טען שהוא ראה את אותו מסמך כתוב? (מי שבמקרה מנוי על הארכיון של הארץ יואיל לחפש מידע בעניין זה כמו בעניין טענותיו של יוסי) מה שקרה לאחר הרצח זה שהתקשורת והפרקליטות ניסו "להפוך כל אבן" כדי לגלות את העקרבים ששורצים תחתיה אך מה לעשות התוצאות היו דלות עד מאכזבות ועל כן הסתפקו באיזכורים כלל לא רלוונטיים ולא מחייבים. במידה והיה אחד מהפרסומים האלו שמץ של הסתה, הוראה וכו' המעורבים בדבר היו בבתי הכלא. בעניין זה אתה יכול לסמוך על מערכת אכיפת החוק המפוארת שלנו בעניים עצומות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להערכתי העובדה שהמעצרים לא קרו, למרות הכרזותיו הבומבסטיות של יוסי שריד באותה עת ,נעוצה בפחד של השב"כ מחשיפת יתר של היקף חדירתו לשורות הכהניסטים. מעבר לזה, ההתממות שלך מוזרה מפני שברור שבאותה עת הציונות הדתית עמדה במשבר חריף מול האפשרות של מסירת שטחי ארץ ישראל לערבים ואפילו של מות יהודים כתוצאה מכך, והיו קולות לא מעטים שקראו לעצור את התהליך הזה בכל האמצעים. מן הרגע שניתנה לגיטימציה לאי ציות לחוק, נוצר מדרון חלקלק שיכול היה לאפשר גם מעשי אלימות. האם גם על ההנחות האלו אנחנו חלוקים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לחדד את הנקודה. נניח שהעם מפולג בחריפות יוצאת דופן סביב עניין שנתפס כקריטי בעיני רוב הציבור. בדיקטטורות הבעיה נפתרת על ידי הכנסת מתנגדי השלטון הקולניים ביותר לבתי הסוהר .בדמוקרטיות מנסים להמנע מזה ולאפשר ויכוח חפשי, מה שמצריך אחריות מסוימת של מנהיגי הפלגים השונים בעם. להבנתי, אחריות דומה אינה חלה על השלטון. אנסה להסביר מדוע. אם נקבל את ההנחה שפלג מסוים יכול לדרוש מהשלטון ללכת יותר לקראתו, בנימוק שבתוך אותו פלג יש קבוצת קיצוניים שההנהגה עומדת לאבד עליהם שליטה (ראה: הרי שבעצם מדובר בסחיטה בוטה. גם ארגון ארבע אמהות יכול היה להגיע למצב שאמא מודאגת תתנקש בשר הבטחון כדי להגן על חיי ילדיה שבלבנון, תוך תקווה ששר הבטחון החדש יורה על נסיגה משם. הרי אין לדבר סוף. משום כך יש חשיבות עליונה להפניית זעמם של הקיצוניים אך ורק לאפיקי פעולה דמוקרטיים כגון הפגנות, מרי אזרחי והתבטאויות פוליטיות. מנגד, יש להקיא מיידית מקרב המחנה את הקוראים לשימוש באלימות.להקיא, לא לגנות. האם זה נעשה באותה תקופה עליה אנחנו מדברים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית יש המון מרווח בין ''שימוש באלימות'' לבין ''פעולות דמוקרטיות''. אני אישית השתתפתי בדי הרבה הפגנות לא אלימות אך שהיו הפרה בוטה של החוק (חסימת כבישים וכו') לעניין ההקאה תהיה קונקרטי, נסה לפני שאתה מציע דבר מה, לדמיין חבר טוב או אח הנוקט בדעות מהסוג הנ''ל וכיצד אתה מתייחס אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה צודק. כשנגשים לבעיה מנקודת המבט של "כיצד עלי לרסן את אחי" נוצרים קונפליקטים רגשיים שקשה מאד לפתור. לכן אני אנסה לגעת בעניין בגישה יותר מרוחקת, ברמת הפעולות שנוקטת המנהיגות ולא האנשים הפרטיים. לפי הבנתי, היתה כאן הנהגה שהחליטה שהולכים למאבק: מאבק על שלמות הארץ. היתה למאבק הזה תמיכה חזקה מאד בציבור שלה, והיה ברור שהמאבק יהיה קשה מאד שכן האויב (רבין והממשלה) זכו ללגיטימציה ציבורית של חלק לא מבוטל בעם. בשלב מסוים, התברר להנהגה שיש בציבור הדתי-לאומי כוחות שמתחילים לפעול באופן עצמאי, מלמטה, בלי לקבל אישור מהמוסדות המרכזיים של הציונות הדתית או של מתיישבי יש"ע. בנקודה הזו נעשתה כנראה טעות מכריעה. במקום לרסן את הקיצוניים ולהלחם בכל הכוח על שימור השליטה על הציבור, החליטו במועצת יש"ע ובמוסדות אחרים שהזעם הלא מאורגן הזה הוא נכס שיש להשתמש בו. במקום לתעל את הזעם לאפיקי מאבק לגיטימיים, השתמשו בו (כפי שהדגים אהרן דומב בלינק שלמעלה) כדי ללחוץ על הממשלה ללכת לקראתם. אני לא צריך להזכיר לך מי עוד ניסה להשתמש בטריק הזה :ערפאת ,שניסה לחלץ מישראל ויתורים בדיוק באותה שיטה -הוא טען שאיבד את השליטה על קיצוני החמאס ושאם ישראל לא תוותר, יבואו פיגועים (ובאו). במילים אחרות, אני טוען שהמוסדות המרכזיים של הציונות הדתית, בלהט הקרב על המולדת, העלימו עין באופן מכוון מקבוצות שעשו דין לעצמן ובציניות השתמשו בחבית חומר הנפץ הזו כדי ללחוץ על הממשלה. כפי שתיארת בצער, האסטרטגיה הזו התפוצצה בפרצופם - אבל לרבין זה כבר לא עזר הרבה. יש כאן לקח ברור על דרכים יעילות ולא יעילות לניהול מאבק ציבורי במסגרת מדינה דמוקרטית. אנשים אחראיים מרסנים קיצוניים ולא משתמשים בהם ככלי נשק נגד מתנגדיהם. לציונות הדתית פשוט לא היו מנהיגים אחראיים כאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תרחץ בנקיון כפיך. אלימות אינה רק הכאה או הפעלת נשק. חסימת כביש היא אקט אלים, בו אתה שולל מאנשים את חופש התנועה שלהם, או מגביל אותו במקרה הטוב. אתה עושה זאת על מנת *לכפות* עליהם להיחשף לדעותיך. זו אלימות פשוטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא לא נגזים, חסימת כבישים (בלי יידוי אבנים) היא עדיין בגדר "אי-ציות", לטעמי לפחות. ולכן, זו דרך מחאה לגיטימית במדינה דמוקרטית. לפי מה שאתה אומר, אפשר להגזים ולומר כי כל הפגנה היא פגיעה בחופש התנועה של אחרים - אם על המדרכה או על הכביש או פסי הרכבת, ולאן נגיע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא אולי בגדר אי-ציות, אך היא *גם* אלימות, ולפיכך *אינה* לגיטימית. שים לב. הפגנה, כשמה כן היא, נועדה *להפגין* את דעתך. כלומר, לחשוף אנשים לעובדה שאתה חושב כך וכך. יש קו דק ועדין, שבדרך כלל נרמס בגסות, בין הפגנה לגיטימית לבין הפגנה אלימה. פרסום על אוטובוסים, למשל, מעצבן אותי מאוד, אבל אינו אלים בעיני. המון משולהב המונע ממני להגיע לעבודה בבוקר בכך שהוא חוסם את הכביש, לעומת זאת, אלים בעיני. אם נאמר שכל פגיעה בחופש התנועה של אחרים לא מקובלת עלינו, ערן, ייתכן שנגיע למדינה מתוקנת. אבל אל תבנה על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז תתחיל אתה. אילו אמצעים לטעמך יכול אדם (או קבוצה) לנקוט במסגרת "זכות" המחאה, במסגרת "אי-ציות"? ואגב, הקטגוריה "אלימה" והמונח "משולהב" הם על דעתך בלבד. הפגנה באמצע כביש גם יכולה להיות שקטה לגמרי - אנשים עומדים, או יושבים, עם שלטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משה דורון, חסימת כבישים אינה בגדר אלימות בעיניך? אם תפתח מילון, תראה שההגדרה של אלימות היא "תוקפנות, שימוש בכוח". אנשים כמוך, שסבורים שחסימת כבישים אינה אלימות, הם תחילת הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרות במילון לא רלוונטיות לעניין. חסימת כבישים היא דרך עדינה ליצירת קצת בלאגן שתורם לתחושת חוסר יציבות של הממשלה. זו לא פעולה שגוררת ישירות הזדהות של הציבור ולו מהסיבה הפשוטה שכל מי שיושב ברכבו תקוע בפקק שכזה מקלל את המפגינים בפה מלא. אני לא יודע אם השתמשת בתחבורה ציבורית בשנים 94-96, מי שכן השתמש (כמוני) היה פוטר את אבן שושן יחד עם הדמויות הציוריות שאמונות על הגדרות החוק, בחצי יריקה במקרה הטוב. כשאנשים ממתפזרים על פני מאות מטרים הם לא נוטים לחשוב הרבה על על עניינים העומדים ברומו של עולם כגון דא. חסימת כבישים במקרה הזה היתה דרך חיובית וצמחונית לפרוק קצת זעם, אולי אחת הסיבות שרבין לא נרצח עוד קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שחוסם כביש, מן הראוי שידע ויחשוב על כך שהוא מעכב בעוד כמה דקות אמבולנס בדרכו להצלת חיי אדם. אני מבין שיש אנשים שיכולים לחיות עם זה. אולי גם יש כאלה שלא חושבים על זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שיש לכביש שוליים והמפגינים ממהרים לפנות לאמבולנס מקום אין עם זה בעיה מיוחדת, מעבר לזה יש בטיעון המן חוסר הגינות. ומה אם ההפגנה היתה באישור? עדיין האמבולנס לא יכול לעבור. ואם בכלל מדובר באיזה מצעד אהבה תל אביבי? אם כוונתך לרמז לאירוע שהיה אתמול, עליך לדעת שהסיבה שהאמבולנס עוכב על ידי המפגינים היא מכיוון שהם היו מודעים לנוסעים המכובדים שאכלסו אותו. רוצחים מהסוג הזה, ידממו להם להנאתם ואולי מי יודע העולם יזככך מעט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבתי את התגובה לא חשבתי בכלל על האירוע אתמול. אני לא רוצה להגיב כאן בקשר אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חסימת כבישים במקרה הזה היתה דרך חיובית וצמחונית לפרוק קצת זעם, אולי אחת הסיבות שרבין לא נרצח עוד קודם." אני חוזר: "חסימת כבישים במקרה הזה היתה דרך חיובית וצמחונית לפרוק קצת זעם, *אולי זו אחת הסיבות שרבין לא נרצח עוד קודם". נדמה לי שכל מלה נוספת מיותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הארכיון שיש להארץ על רצח רבין פתוח לעיון הציבור בימים האחרונים. תלחץ שם על התמונה ''חמש שנים לרצח רבין'' . ובלי קשר, לי זכור את דבר ליאור, ראש ישיבת ההסדר בקריית ארבע בהתבטאויות נגד מי שמתכנן למסור שטחי א''י. אני מתקשה להזיכר אם הוא גזר על רבין דין רודף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |