בתשובה לדב אנשלוביץ, 31/12/02 20:37
על עבודת ועדת הבחירות בפסילת מועמדים לכנסת 117656
כל הועדה הזאת מיותרת בעיני. ממילא מי שיכריע בסוף הוא ביהמ"ש העלחיון, אז בשביל מה צריכים את הפארסה הזאת? אולי רק כאקט תעמולתי של חברי הוועדה, שיוכלו אח"כ להתנאות בפני בוחריהם "הצבעתי בעד/נגד פסילתו של X".
על עבודת ועדת הבחירות בפסילת מועמדים לכנסת 117674
האמת היא שאיני מתמצא כל כך בפורמליות הזאת.
אולי נבנה כאן מנגנון של איזונים, שבו בית המשפט העליון יכול לשנות את החלטות הועדה רק אם היא לא סבירה בעליל (כמו בפסילת החלטות של היועץ המשפטי). במקרה זה אולי לפעמים בית המשפט העליון, גם אם יש לו נטיה להחליט הפוך מהחלטת הועדה, בכל זאת מחליט לא להתערב, אם הוא חושב שהעניין גבולי.
על עבודת ועדת הבחירות בפסילת מועמדים לכנסת 117812
מה צריכה לעשות מדינה נאורה ודמוקרטית באזרח שלה שבזמן מלחמה מזדהה בגלוי עם האויב ?
האם עליה להזמינו לכל תכניות האקטואליה באמצעי התקשורת שלה על מנת שישמש בהן פה לאויב ? האם עליה להכניסו לבית המחוקקים שלה ?
מעניין לבדוק איך נהגה בעניין דומה מדינה אירופית, בעלת מסורת ארוכה של דמוקרטיה : בריטניה, בעת מלחמת העולם השנייה, כשאזרחה, זה שנודע בכינוי "הלורד האו האו", הזדהה בגלוי עם האויב, ושידר מגרמניה שידורי תעמולה בזכות האויב וכנגד מולדתו.
השאלה אם יכול אזרח כזה להיכנס לפרלמנט כלל לא נשאלה. בזמן המלחמה נחקק חוק שאסר על אזרחי בריטניה להאזין לשידורי התעמולה של אותו אזרח, שהבריטים ראו בו, בגין מעשיו אלה בוגד. ובסיום המלחמה חוקקה בריטניה חוק מיוחד לכבודו, שבעזרתו העמידה אותו לדין ותלתה אותו.
ייתכן שבריטניה למרות "נאורותה" הגזימה מעט. איני חושב שצריך לחתור לחקיקה שתאפשר את הוצאתם להורג של בישארה וטיבי. אבל להכניס לפרלמנט שלנו את נציגיו של ערפאת ? האין כאן הגזמה מופלגת לכוון השני ?
הבהרה 117883
התגובה הזאת היא העתקה של תגובה שלי ב ynet מאמש.

כמובן שאני עומד מאחורי הדברים, אין בהם סתירה לדברים שכתבתי כאן ואיני יודע מדוע מצא הפלוני לנכון להעתיקה לכאן.
אך כולם מוזמנים לקרוא ולהנות.
על עבודת ועדת הבחירות בפסילת מועמדים לכנסת 117886
האם אתה חושב שהיה זה מוצדק לכלוא את אייבי נתן כשנפגש עם ערפאת בזמן שזה היה מחוץ לחוק?
על עבודת ועדת הבחירות בפסילת מועמדים לכנסת 117915
התשובה הישירה לשאלה היא בפרוש כן (בתנאי שאכן קיים חוק שאוסר על אזרח ישראלי להפגש עם נציג האויב, והעונש בגינו הוא מאסר).
אבל אני לא עוסק כאן כלל בדיקדוקי החוק הקיים, אלא בשאלות רחבות יותר, ואם אין חוקים שמסדירים דברים שבעיני הם חמורים, צריך לחתור לחקיקת חוקים כאלה.
אני חושב שאייבי נתן, ולעומתו אחמד טיבי ובישארה פועלים מתוך כוונות שונות בתכלית, והדבר הזה צריך איך שהוא להתבטא גם בחקיקה (אם כי אני לא מציע כרגע הצעה מעשית קונרטית ורק קורא לחשוב על הבעיה, ולנסות למצוא לה פתרון).
אחמד טיבי ובישארה, (שלא באשמתם) שייכים לעם הערבי, והם בחרו (זה כבר כן ''באשמתם'', כלומר נתון לבחירתם), להזדהות הזדהות מוחלטת עם הפלשתינים שהם אויב מדינת ישראל. מדינה שנמצאת במלחמה אסור לה להרשות שנציגי האויב יתפסו מקום בפרלמנט שלה ואפילו לא שיוכלו להשפיע על הרכבו.
כפי שסיפרתי, הבריטים מצאו לכך פתרון מאד מקיף. אני לא חושב שאנו צריכים לחתור לרמת שלמות כזאת, אך אי אפשר להשאיר בעינו את המצב הקיים.
על עבודת ועדת הבחירות בפסילת מועמדים לכנסת 117944
האנלוגיה החביבה עליך ללורד מיאו-מיאו סובלת מפגם חמור אחד: הלורד ההוא פעל אך ורק בשמו, בעוד הח"כים הערביים מייצגים נאמנה (לצערי, אם יש צורך לומר) ציבור של כמליון אזרחים.
על עבודת ועדת הבחירות בפסילת מועמדים לכנסת 118624
אי אפשר למצוא שתי דוגמאות דומות לגמרי, אך החלק האנלוגי הוא אזרחים שתומכים בגלוי באויב בעת מלחמה. שום מדינה (חוץ ממדינת היהודים הרחמנים אינה יכולה לסבול דבר כזה).
תאר לך שהמוסלמים בארצות הברית, ארצה של דינה בארץ האיילים, היו בוחרים נציגים שתומכים בבן לאדן. אתה יכול לתאר לך נציגים כאלה בקונגרס, או שיוזמנו לערוצי הטלוויזיה כדי לשפוך את הרעל שלהם באין מפריע ?
ישנןגם דוגמאות קיצוניות (שלאורן לא הייתי ממליץ ללכת) כמו יחסה של ארצה של דינה (שוב) לאזרחיה ממוצא יפאני למרות שגילו נאמנות מלאה לארצם החדשה.
היו גם דוגמאות אחרות כמו המפלגה הפשיסטית הבריטית ברשותו של מוזלי שאנשיה מצאו עצמם חובשים את ספסלי בית הסוהר במקום בית המחוקקים.
אני, אגב, לא פוסל את נציגיהם של מליון הערבים הישראלים. יש אחד שנמצא ברשימת הליכוד, יש אחת שתהיה ברשימת מרץ וכדומה. אבל אם כל נציגי המיעוט הערבי יראו עצמם נציגי ערפאת בכנסת, בודאי יהיה צריך לפסול את כולם.
קל וחומר. זה הרבה יותר מסוכן למדינה מאדם בודד כזה.
על עבודת ועדת הבחירות בפסילת מועמדים לכנסת 117949
היסטוריה מקוצרת של ועדת הבחירות:
במקור, לועדת הבחירות הייתה סמכות לפסול מפלגות אך ורק על נושאים טכניים (חתימות לא מספיקות, בעיות ביורוקרטיות וכד'). בשנות ה-‏60, אם אני זוכר נכון, הועדה פסלה מפלגה ערבית אחת (של מיארי, שוב, אאז"נ) בשל עמדותיה. הנושא הובא בפני בית המשפט בטענה שלוועדה אין סמכות לפסול מפלגות בכל מקרה. בית המשפט דחה את העתירה (לדעתי האישית, בלי שום ביסוס סביר). חלפו 20 שנה, וועדת הבחירות המרכזית החליטה להתבסס על התקדים ההוא כדי לפסול את כהנא ועוד מפלגה ערבית. הנושא שוב הגיע לבית המשפט, והפעם בית המשפט קבע שאכן אין לועדה סמכות שכזו, והעתירות התקבלו. בית המשפט גם רמז לכנסת שכדאי לה לחוקק חוק מתאים כדי לתת לועדה את סמכות הפסילה על רקע עמדות. הכנסת חוקקה, ומאז הועדה פוסלת בחדווה רבה. בבחירות של 88', הראשונות אחרי החוק החדש, כך הגישה עתירות לפסילת כל המפלגות המתמודדות משום שהן שוללות את אופיה היהודי של המדינה, משום שהן מתנגדות למדינת הלכה...
על עבודת ועדת הבחירות בפסילת מועמדים לכנסת 118097
המפלגה נקראה ''אל ארד,'' אם אינני טועה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים