בתשובה לאלינה מ., 01/01/03 11:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אייזן בטון ברלין, שבא לאמריקה מרוסיה בגיל חמש, כתב את God bless America כשהוא היה בלהקה צבאית במלחה"ע-1 אבל השיר נשאר במגרה. בשנות העשרים הוא נתן אותו לזמרת שרצתה שיר מיוחד. כשהוא הכתיב את white Christmas למזכירה שלו הוא אמר לה שזה השיר הכי טוב שהוא כתב אי פעם. אח"כ הוא חזר בו ואמר שזה השיר הכי טוב שנכתב אי פעם. אאל"ט זה באמת השיר הכי פופולרי בכל הזמנים (עד כה). האירוניה היא שחולמים בקליפורניה על כריסטמס לבן של ניו אינגלנד. השיר כולו ענוג ומתוק חוץ מנקודה אחת לפני הסיום שברלין הכניס מלנכוליה ועצב כשהוא שינה את האקורדים למינורים בפעם האחרונה ששרים את May your days be merry and bright (זהירות, לא לנסות לבד בבית). אגב, את השיר אפשר לשמוע ולראות בסרט white Christmas עם בינג קרוסבי ודני קיי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אירוניה קטנה, אם כי לא ממש קשורה: ברלין הגיע לגיל מופלג, מאה ואחת, אך כל הצלחותיו הגדולות היו מאחריו כבר בשנות השישים המוקדמות שלו. בשנים שאחר כך (ומדובר, כאמור ב*הרבה מאוד* שנים) הוא סבל מדכאונות עמוקים משום שלא הצליח לשחזר את ימיו הגדולים. קצת עצוב. אבל אנחנו כנראה נמשיך תמיד לחשוב שאריכות ימים זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אירוניה קטנה, אם כי לא ממש קשורה: ברלין הגיע לגיל מופלג, מאה ואחת, אך כל הצלחותיו הגדולות היו מאחריו כבר בשנות השישים המוקדמות שלו. בכל השנים שאחר כך (ומדובר, כאמור, ב*הרבה מאוד* שנים) הוא סבל מדכאונות עמוקים משום שלא הצליח לשחזר את ימיו הגדולים. קצת עצוב. וכל זה לא בא לאמור שאריכות ימים זה דבר רע... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, איך זה קרה? מה, אני עשיתי את זה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |