בתשובה לאסף דרעי, 09/11/00 17:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, המונח שיחדש בא מן התרגום העברי לספר 1984 newspeak לצער רבים הפןליטיקה היא אמנות האפשר המעוגנת ומוגבלת על ידי האופי האנושי .אלא אם עוסקים בעיתות חרום, כמו מלחמת עצמאות של עם או תהליך מהפכני של מעבר משלטון מלוכני לעממי וכו' הפוליטיקה תמיד תהייה מהלך של תגרנות, במיוחד בעולם שהולך ומכיר בעובדה שיש להתחשב ברצונות ומאוויי הקבוצות השונות אשר מרכיבות כל חברה. לכן דיקטטורת הפילוסופים של סוקרטס לא יושמה. אם זאת, התקדמות תמיד תעשה על ידי קבוצות שוליים, אך צריך להזהר מנפילה בפח הרומנטיקה האוטופית משום שמעברה השני ממתינה הקנאות והטוטליטריות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה לך, רון, על הערתך בנוגע למוצא המינוח "שיחדש", למרות שהדבר היה ידוע לי גם קודם. פרט להערה זו, אינני רואה כיצד דבריך מתקשרים להערתי. לא דיברתי על רומנטיקה אוטופית אלא בדיוק על ההיפך: נחיתה חזקה, אם גם מכאיבה אולי, על קרקע המציאות. תגובתי באה למחות נגד התופעה הפוליטית, המוכרת להכאיב, של פוליטיקאים שמרבים לדבר מבלי לאמר דבר בעל משמעות, כמו, למשל, פוליטיקאים שנשאלים על דיעותיהם בנוגע למצב הסביבה וכדה"א, וההשפעות המזיקות שהללו סופגים (ושיחזרו בבומרנג אל כולנו, בני-האדם)כתוצאה מההשתוללות התעשייתית-צרכנית של הדורות האחרונים, שמקורה בתרבות המערב, ועונים בהתפלפלויות עמומות דוגמת זו שהובאה בתגובה שמעלי ("צריך לבדוק", "עדיין אין לנו מידע מספיק" וכיו"ב). פוליטיקאי דוגמת אל גור, למשל, מסוגל לפתוח תשובה בנושא כנ"ל ב"בעית איכות הסביבה היא מן האתגרים הקשים ביותר בפניהם עומד כיום המין האנושי, אם לא קשה שבהם..." ולהמשיך בחלוקת סופרלטיבים שונים לבעיה, תוך התחמקות ממתן תשובה עניינית. הופעות טלווזיוניות כאלו גורמות לי בחילה בטווח הקצר, והתרחקות מדמויות אפסיות ובובתיות כאלה בטווח הארוך. אדם ישיר, דוגמת ניידר, למשל, יכול לגרום לי לצאת מגדרי מרוב התלהבות, או לצאת מגדרי מרוב עצבים. תלוי איפה אני נמצא על המפה הפוליטית. הפואנטה היא שאל גור איננו סתם אדם משעמם. הוא אדם משועמם. משועמם מהפלנטה שלנו, מהאנשים שחיים עליה ומעיתונאים עם שאלות טרחניות. הוא בסך-הכל רוצה להצטלם עם הילדים על מדשאת הבית הלבן ולהצהיר, כמו הבוס שלו דהיום, כמה הוא אוהב לאכול מקדונלדס. שיעשה את זה בבית. בשביל נשיא - צריך מישהו עם רצח בעיניים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משני המועמדים ,גור הוא הרציני ,בעל הידע והנסיון הפוליטי. בוש הוא המועמד עם נסיון קלוש ביותר בכל תחום ,במיוחד בתחומים הקרובים לליבך .כשפירסם ספר בנושא הסביבה ,לפני כמה שנים ,די הסתכלו עליו בתמהון. לידיעתך ,חוקת טקסס מגבילה מאד את כוחו של המושל כנגד כח הקונגרס הטקסני ,כך שנסיונו של בוש בממשל ולקיחת החלטות קטן ביותר. גור מתעסק ,למשל ,בנושאים סביבתיים עוד מימיו בקונגרס ובסנט. אם צפית בעימותים יכולת להיווכח בהבדל העצום ברמת הידיעה והשליטה בחומר בין גור לבוש. בוש מדבר כל הזמן בקלישאות סטנדרטיות, ולא מציג שום ניתוח והצעה שחורגת ממסגרת דיבור סתמי. לדעתי יש לדמוקרטים בעיית הצגת הנושאים. מכיוון שכמו הרבה דברים בחיים, ניתוח מצב חברתי והצעת דרכי פעולה דורש זמן ומאמץ מחשבתי, משום מורכבות החיים. דיבורים בסיסמאות יעילים יותר ,במיוחד בעידן השיווק הטלוויזיוני, ולכן קליטים יותר. כמה אנשים מקבלים את השקפת עולמם מכותרות ידיעות ולכמה יש סבלנות להארץ (ללא התחייבות על איכות מי מהם) גור נשבה על ידי מנהלי מערכת הבחירות שלו ונאלץ לדבר במסרים קליטים, אך עגיין גור נשאר גור ,ולמשל בעימותים הרבה השתעממו מהסבריו במושא ביטוח רפואי או ביטוח לאומי. מכיוון שלבוש אין הרבה מה להציע מכיוון התוכן, הוא תוכנת לחזור על אותם סיסמאות (נכונות תמיד) אך ללא שום בשר רעיוני ותוכני. אגב ,היו שהיתבדחו על מוסר העבודה הנמוך של בוש. כמות השעות שהוא משקיע בניהול טקסס מציבים את רייגן כחולה עבודה |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |