 |
אני לא מבין מה עניין שיטת המשטר לכאן. אם נחליף בכל מקום בסיפור שלנו את" סין "ב"-הודו", שהיא דמוקרטיה, משהו ישתנה?
הבעיה היא לא שיטת המשטר וגם לא חוסר הדאגה של סין והודו לאזרחיהן. הבעיה היא במפורש שמקדונלדס יכולה לבחור לה באיזו מדינה בעולם לפעול, והיא תבחר תמיד במדינה שבה יהיה הכי זול לייצר, כלומר במדינה שהעובדים בה הכי עניים והכי פחות מודעים ליכולת המיקוח שלהם. לכן לסינים יש ברירה אכזרית: לקבל את התכתיבים של מקדונלדס, או לא להיות מועסקים על ידה.
אם יתעקשו, למשל, על תשלום שכר מינימום, מקדונלדס פשוט תעבור לייצר במדינה אחרת. באופן פרדוקסלי נוצרת כך תחרות בין מדינות על הרעת תנאי העבודה, לא על הטבתם - והכל במטרה לזכות בחסדי התאגידים הגדולים שיכולים להבטיח תעסוקה למיליוני מובטלים.
זה לא שונה בהרבה מהמהפכה התעשייתית, שבמהלכה נאלצו מיליוני אנשים לעבוד שעות בלתי אפשריות למען שכר זעום. כמובן ,ייתכן
שסבל אנושי לא נחשב למשהו שצריך למנוע, אבל אם כן - מה זה משנה מי אחראי לו? ברור שצריך למנוע אותו וזהו. איך? אולי על ידי העברת חוק שכר מינימום כלל-עולמי ,אם זה אפשרי, או על ידי חיוב החברות הבינ"ל להעסיק עובדים מקומיים גם בדרגי הניהול ולא רק באולמות הייצור - אני פתוח להצעות. אבל אי אפשר לטעון שהשוק מביא כאן לרווחה לאדם הפשוט.
זה מצב קלאסי של תחרות מול שיתוף פעולה. אם קבוצה מספיק גדולה של מדינות מתפתחות תתלכד ותעביר חקיקה סוציאלית בסיסית, זה ישלול מהתאגידים הגדולים את כח המיקוח שיש להם כיום מול כל מדינה בנפרד .מצד שני, אם הן יתחרו זו בזו ,ייווצר לחץ להרע את תנאי העבודה ככל האפשר כדי למשוך את התאגידים. מה עדיף?
מה שכנראה חומק ממך הוא שבטווח הארוך לכולנו כדאי שהסינים יהיו עשירים, כי סינים עם כסף בכיס זו עוד שוק פוטנציאלי לתוכנה ישראלית, וליהלומים ישראליים, וזה המוני תיירים סיניים בארץ הקודש ממלמלים ומקליקים במצלמותיהם ללא הפסק, ללא הפסק, ללא הפסק, זה לא עסק, זה לא עסק, זה לא יוסף...
אני עייף.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש