בתשובה לכליל החורש נאורי, 09/01/03 13:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואני לא אתלוש בזעם. אצלנו יש כניסה לכולם. יהודים, ערבים, נשים, גברים, נכים, זקנים, צעירים וגסי רוח מכל הסוגים. ככה זה כשאתה עובד בבית חולים. אנשים חולים מרשים לעצמם לדבר. יהודים מרשים לעצמם לבקש לא להיות בחדר עם ערבים (ואני מרשה לעצמי לומר להם שזה לא אפשרי ולא מקובל ושישכחו מזה). ערבים מרשים לעצמם לחייך ולומר תודה ובינם לבין עצמם, בערבית, חושבים שאיני מבינה, הם מרשים לעצמם לשמוח מול תמונות עוד פיגוע בטלויזיה, לומר על אחות ערביה שעובדת איתי שהיא בוגדת, ולהסכים ביניהם שבינתיים הם נתונים לחסדי היהודים אבל דברים יראו אחרת כשהמצב ישתנה. ואני מרשה לעצמי שלא לדמיין לאיזה ''אחרת'' הם מתכוונים, שאם אדמיין לא אהיה מסוגלת לטפל בהם. המציאות מורכבת. כשמתמודדים מול מציאות מורכבת, לא תמיד אפשר לתלוש שלטים וגם לא לתלות שלטים. לכן כפי שכתבתי, מלחמתי היא פנימית בעיקרה. לשמור אותי מלהגיע למצב הנפשי של אותו פושטק שתלה את השלט. לשמור אותי מלשנוא את החולים שאינם בני עמי ששונאים אותי רק מפני שלא נולדתי כמוהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וגם את החולים שהם כן בני עמי ששונאים אותי רק מפני שלא נולדתי כמוהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא שונאים אותך מפני שלא נולדת כמוהם, אלא מפני שאין בך שום רצון להיות כמוהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכי למה שארצה? תני סיבה. אולי הם שצריכים לרצות להיות כמוני (אני כבר למדתי לא לשנוא אותם בשל כך שהם לא רוצים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אני צריכה לתת סיבה? אני זה לא "הם". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את התחלת בהסברת הנקודה שלהם, אז תמשיכי! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |