בתשובה לאסף עמית, 19/12/02 19:00
בית גיל-הזהב לשימפנזים 119806
הקונגרס האמריקאי הקצה 24 מליון דולר להקמה של פארק מיוחד עבור קופים בגמלאות במרכז ירקס בראשותו של פראנס דה וואל. הסיפור אולי מלבב אבל אני בטוח שיש כאלה שיכולים לראות בו צדדים אפלים. מדובר בקופים שגודלו למטרות נסויים, בעיקר בשנים שבו פרח מחקר איידס, שלא צריכים אותם יותר. מרכז אחד, על שטח של כ 800 דונם ישמש כבית לכ-‏300 שימפנזים. מתוך 1600 קופי מעבדה בארה"ב 400 לא משתתפים יותר בניסויים.

המנדט של הקונגרס כולל גם חובה לספק לקופים "אמצעי העשרה" כמו טלויזיות ומתקני שעשועים, אבל חוקרים אחדים טוענים שזו מזימה של ארגוני צער בעלי חיים לבטל לחלוטין מחקר בחיות. לעומתם, מגיני החיות טוענים שהצו מתיר להוציא קופים מאתר המקלט שלהם במקרי חרום הנוגעים לבריאות הציבור.

בקשר למאמר שלנו, מסופר בכתבה המצורפת מהני"ט על קופים שנהנים מצפיה בתכניות מסוימות בטלויזיה. כמו כן, החוקרים רוצים לשחרר מהמעבדות את הקופים שנולדו ביער ולהביא אותם לפארק כדי שילמדו את אלה שנולדו בשבי כל מני דברים.

בית גיל-הזהב לשימפנזים 119876
קופים שראויים לפרס מיוחד יקבלו קלטות של דודו טופז. בעצם, זה ידבר יותר לבבונים מאשר לשימפנזים.
בית גיל-הזהב לשימפנזים 120082
תודה רבה על הקישור.

אני חושב שהפסקה האמצעית שלך יצאה קצת מבולבלת. אף אחד לא חושב שדווקא הכנסת הטלויזיות ומתקני השעשועים למקלט היא "מזימה של ארגוני צער בעלי חיים לבטל לחלוטין מחקר בחיות" (ד"ר זולה, מנהל מרכז ירקס, טען זאת לגבי עצם הקמת המקלט, מה שמזכיר מאד איך גם אצלנו בארץ מתנגדים נציגי האקדמיה לשיקום קופים ממעבדות). גם את המשך הפסקה כדאי לחדד: הארגונים לא מודאגים סתם מכך שמישהו יוציא קופים מהמקלט במקרי חירום, אלא מכך שבכל עת רשאי ד"ר זולה להחזיר את השימפנזים למעבדות הניסויים שלו, לפי שיקול דעתו. חלק מתנאי העסקה הם שגם אחרי ש"יצאו לגמלאות" ולכאורה שוחררו, השימפנזים הללו נשארים רכושו של ד"ר זולה, והם עלולים למצוא את עצמם חזרה במעבדות אם הוא יחליט כך יום אחד.

מעניין שהדוגמא שד"ר זולה נותן לאפשרות כזו, קשורה דווקא ליוזמת מיפוי הגנום שלהם. אני מצאתי אירוניה מסוימת בכך שדווקא באמצעות החזרת השימפנזים לכלוביהם שבמעבדות, מתעתדים זולה וחבריו למפות את האלמנט החמקמק שהופך אותנו לאנושיים.
בית גיל-הזהב לשימפנזים 120238
אני לא רוצה לפתח כאן את הדיונים הגדולים על בע"ח, אבל בכתבה מוזכר שאת החיסון לדלקת כבד (זה hepatitis b?) פיתחו על שימפנזים, אני משוכנע שיש לך הסתייגויות מזה מכאן ועד להודעה חדשה.

מה שעניין אותי אלו שתי נקודות חשובות:

1) הכרה אנושית בקיומה של נפש בקופים. הכרה שמעוגנת בחקיקה.
2) תאור אמין למדי של התנהגות קופים בשבי בהקשרים של אותה נפש, וכיצד אפשר ללמוד מכך על נפשנו אנו.
בית גיל-הזהב לשימפנזים 120378
כנראה פספסתי משהו. המדינה הרי מממנת מן הסתם גם מקלטים לבעלי חיים אחרים בנוסף לאותם 300 שימפנזים. האם יש חוק שבאמת מכיר בכך שלאותם בעלי חיים (או אולי רק לשימפנזים) יש "נפש" או רוחניות יתרה? במאמר שהבאת לא הצלחתי למצוא התייחסות לנושא הזה.

לגבי הנקודה השניה, התיאור אולי אמין למדי, המידע שנצבר בו מעניין וגם יוזמות השיקום הן ללא ספק מבורכות ורצויות. ובכל זאת, למרות כל העדויות לדמיון הרב בין שימפנזים לבין בני אדם, עדיין מבחינת יחס החברה והחוק, מעמדו של שימפנזה קרוב מאד למעמדה של ארנבת ורחוק כרחוק מזרח ממערב ממעמדו של יצור אנושי. אני חוזר ושואל: עד כמה צריכים השימפנזים להיות דומים לבני אדם כדי שנפסיק לכלוא אותם במעבדותינו ולהשתמש בהם לצרכינו? אני לא מצליח להבין איך אפשר לנהל דיונים רציניים על מוסר, שימפנזים ובני אדם, תוך התעלמות מוחלטת (או הימנעות מוצהרת) מהתייחסות לשאלה הזאת.

טוב, לפחות לא כולם מתעלמים. הנה לקט קטעים מסימפוזיון שהתקיים בביה"ס למשפטים של אוניברסיטת הארווארד בנושא מעמדם המשפטי של שימפנזים (קישור וידאו): http://stream.realimpact.org/rihurl.ram?file=realimp...
בית גיל-הזהב לשימפנזים 120409
אגודת צער בע"ח פועלת לפי חוק? אני פשוט לא יודע.

את פארק השיקום לקופים מקימים לפי הוראת הקונגרס, ואם אני מבין נכון אז הם קובעים שיש לקופים נפש והפארק צריך לשקם אותם (שים לב לקטע על הקופים שנלקחו מתוכנית החלל, שכולם התנהגו בצורה משוגעת - זה לא אומר בצורה נחרצת שיש להם נפש, אבל זאת אינדיקציה ברורה לדרך שבה החוקרים מסתכלים עליהם). שים לב שההוראה מחייבת "תוכניות העשרה", מה שגם שמראה שישנה איזו הסכמה שיש לקופים נפש.

המאמר בקישור מצטט שני סוגים של חוקרים, וצד אחד רוצה להקטין ולבטל ניסויים בקופים, ונוקט לשם כך בצעדים ממשיים (כסף, חקיקה, פארק), ולא רק מדברים על זה בסמיפוזיון (בלי להמעיט בערכו).

אני חושב שהקמת הפארק יכולה לשמש דווקא את המטרה שלך, ואני לא מוצא טעם בניגוח (הסמוי) שמשתמע מהתגובה שלך.
בית גיל-הזהב לשימפנזים 120525
בקשר לחוק: למיטב ידיעתי, לפחות ברוב המקרים אם לא בכולם, עמותות לא פועלות מכוח חוקים. מה שכן, במדינות מתוקנות נהוג שהמדינה מתקצבת גם עמותות להגנה על בעלי חיים. ההחלטה על התיקצוב יכולה להיות דרישה מפורשת בחוק או בתקנות, תקנה פנימית של משרד ממשלתי כלשהו, או החלטה של השר הממונה. במקרה של שיקום קופים, נדרשת לעתים קרובות פעילות מיוחדת של המחוקק, גם משום שהתקציבים הדרושים הם גבוהים מאד, אך בעיקר משום שהמעבדות אינן מתלהבות, בלשון המעטה, מרעיון השיקום. מהתבטאויותיו של ד"ר זולה, שהוא כידוע מנהל המרכז ע"ש ירקס ועל פיו ישק דבר, ניכר שלו הדבר היה תלוי רק בו, שימפנזים מאוניבסיטת אמורי לא היו יוצאים לשיקום.

לענייננו, אני עדיין לא מבין היכן ישנה הכרה חוקית בכך שגם לקופים יש נפש. לכל היותר מדובר בחיזוק הטענה ששימפנזים אינם מכונות נטולות תודעה (להבדיל מנפש, שהיא לתפיסתי מושג דתי ביסודו). השימוש באמצעי העשרה מעיד שהחוקרים הבינו ששימפנזים הכלואים ללא אמצעי העשרה מאבדים את שפיותם, דבר שוודאי לא משרת את האינטרסים של החוקרים. זאת ועוד: החוקר היחיד שמצוטט במאמר כתומך בשיקום קופים הוא פראנס דה-וואל (לא בדיוק ויוויסקטור טיפוסי), וגם הוא אמר בפירוש שהוא בעד שיקום רק עבור שימפנזים שאינם משמשים למחקר ביו-רפואי. חוקרים אחרים, שאינם נזכרים במאמר בשמותיהם, תמכו לכל היותר בטענה ששימפנזים במעבדות ראויים ליחס טוב יותר מזה שמקבלות חיות מעבדה אחרות בארה"ב.

רון, האמן לי בבקשה שאין ולא היתה לי שום כוונה להתנגח. אולי זה נראה כאילו אני מתעקש לעסוק כל הזמן בחצי הכוס הריקה, אך מהסתכלות בתמונה הגדולה, פארק השיקום הזה - מבורך ככל שיהיה - באמת רחוק מלמלא את חציה השני של הכוס, ולו רק משום שעצם קיומו נותן לגיטימציה ואולי מנציח דבר שבעיני הוא תועבה מוסרית מתחילתו ועד סופו. לעומת דה-וואל והחוקרים האחרים שהתבטאו במאמר, האנשים שדיברו בסימפוזיון שבקישור שהבאתי (ד"ר ג'יין גודול, פרופ' אלן דרשוויץ, פרופ' סטיבן וייז ואחרים) עובדים לדעתי נכון כאשר הם לא מסתפקים בקידום מטרות כמו שיקום לאחר מעשה או הכנסת אמצעי העשרה לכלובים, אלא גורמים לציבור הרחב לחשוב מחדש על מוסריות עצם השימוש בשימפנזים ובבעלי חיים אחרים כבכלי מחקר לאור דמיונם הרב לבני אדם מבחינה פסיכולוגית.
כוכב הקופים הפנסיונרים 319825
מגזין הני"ט מקדיש כתבה ענקית ל"אתר הנופש," או יותר נכון לעיר המקלט שמוקמת עבור הפרימאטים ששימשו כחיות מעבדה. אתר אחד שבתמונה הזו נראה כמו כלא אבו גרייב,
נקנה בשנת 2002 על ידי האגודה להצלת השימפנזים מידי קרן קולסטון למחקר ביורפואי, ו-‏200 השימפנזים הועברו לאתרים דוגמת זה שמוקם בשרבפורט לואיזיאנה או פורט פירס בפלורידה,
"אנחנו יכולים לראות בבירור בשימפנזים איזו גרסא מוקדמת שלנו אשר, ולו רק מתוך הרחבת היוהרה שהובילה אותנו לכלוא אותם, מחייבת אותנו להעניק להם תנאי מחייה טובים יותר." שימפנזים שבילו כל חייהם במעבדות לא יודעים מהו טיפוס על עץ, והחוקרים מקווים שכמה שימפנזים שנתפסו בזמנו באפריקה יצליחו ללמד אותם להיזכר ביכולת הזו.

למאמר של צ'ארלס סיברט:
כוכב הקופים הפנסיונרים 319826
תודה. נחמד ומעודד לקרוא על שיקום מוצלח שכזה.
פראנס דה וואל בן 100 אישי השנה 442788
הוא נבחר ע"י המגזין טיימס. בין השאר נכתב עליו שהוא חוקר את המשותף לפרימטים, הדדיות, אמפתיה, ופתרון קונפליקטים. הוא מאמין שישנו קו ישיר המוביל מההתנהגות של שימפנזים לפוליטיקה האנושית, כך שניוט גינגריץ' (שהוביל את המהפכה הרפובליקנית בקונגרס לפני כעשור) המליץ לחברי קונגרס צעירים ללמוד את ספרו של דה וואל.

קונגו מגינה על הבונובו 464105
ציד בונובו למטרות מאכל דילדל את מיספרם וממשלת קונגו, בעזרת מענקים אמריקאים, החליטה להקים שמורת ענק בשטח של כ 12K מייל רבועים להגנה על הקופים.

קונגו מגינה על הבונובו 464107
נקוה שהתכנית תצליח. לקבלת פרופורציות: מדובר על שטח גדול יותר משטחה של מדינת ישראל.
קונגו מגינה על הבונובו 464120
איך אפשר לאכול יצורים כאלה? זה הרי קניבליזם לשמו!
כוכב הקופים הפנסיונרים 524489
דיווח של אל-ג'זירה מאבחזיה: צאצאי הקופים ששוגרו לחלל ע"י ברית המועצות חיים כיום במכון מחקר הרוס. האם מדענים ישתמשו בהם לניסויים או אולי צפוי להם עתיד טוב יותר?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים