בתשובה לאבירי, 10/01/03 18:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני הייתי נאלץ לדלג לביה"ס על רגל אחת כי היתה לי רק נעל אחת (את הנעל השניה אכלנו), והדרך לכל כיוון היתה בעלייה! (המממ. זאת לא קבלת פנים יפה. אל דאגה, כדור הבדולח שלי מהבהב בעוז שיגיעו גם תגובות רציניות) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא היינו הרבה נפשות אמנם, וגרנו בתוך קופסת פלסטיק ששימשה בעבר מרגרינה של בלובנד כך שלפחות זה חיסן אותנו בבריאות מסויימת לנוכח קו 9 שנסע על הכביש לידינו, עמוס בסטודנטים מפליצי דעתנות. אולם עד היום רודפת אותי הטראומה, איך יישנה אמי אותי ואת ארבע אחיותי (אני באמצע, בקומות) בשירים של ארנה ומשה דץ. לנוכח התסמונות שפיתחנו, לקחה אותנו אמא (היינו אמידים למדי, אפשר להגיד, אבל אמידות אינה עוזרת במקרים כאלה) לרופא, שהמליץ על יהורם גאון, מה שעוד יותר החריף את התסמונת. כמו כן, אבינו המנייאק הסכים לקנות לנו רק מחשב פי.סי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |