בתשובה לעדי, 12/01/03 21:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם את אוהבת וודקה ומיץ פרות הדריים, תנסי גימלט וודקה (זהירות, בכמה הפעמים שבקשתי משקה מברמן ישראלי קיבלתי או הרמת גבה או משהו דוחה). גימלט עושים מוודקה, מיץ ליים (בד''כ רוז-ליים) ואבקת סוכר. אפשר גם גימלט ג'ין. המשקה הזה יותר חזק מ ס''ד ויותר מריר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אהה... טוב, בזה הרגע הנני מבטיחה לעצמי לנסות. אם זה יהיה מגעיל תמיד אפשר להגיד שהרב''י אמר. אגב, אם אתה רוצה להימנע מהרמת גבה או משהו דוחה, תנסה להתחיל עם הברמן, ואז תקבל כל מה שנפשך תחפוץ. לפעמים זה עובד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשקה עם האפקט האלכוהולי הכי חזק ששתיתי, שלא הכיל אלכוהול, היה תערובת של רסק ג'ינג'ר, דבש ומיץ לימון. חריף-מתוק, חזק ומחמם את המערכת באופן מיידי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הה, זה היה בגלל הזבוב הספרדי שמישהו הוסיף שם. ____________________ שכ"ג, מסתכל על התקרה ושורק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהזבוב הספרדי מוכנס בדרך כלל לכדורי שוקולד איכותיים. זיכרון מספר מתוק ששכחתי את שמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"דודי אוסוולד" של רואלד דאל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן כן כן אני אף פעם לא זוכרת שמות של -ספרים -סופרים -סרטים -במאים- שאהבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שהרימו גבות, כי זה קוקטיל ניו-יורקי, או אמריקאי. בישראל החביבה לא תמצא שום באר עם מיץ ליים, ונראה לי שאם תבקש רוז ליים יציעו לך להתפנות.(לא שאני תומכת בגישה הזו) בפריפריות מסוימות אף ישנה אפשרות שידפקו לך מכות. מרטיני אמיתי, או וויסקי סאוור זה יותר ריאליסטי. ולכן עדיף להתחשב במגבלותיו הבארמן, להתעלם ממנו כסובייקט, ולבקש מה שאת רוצה בתקיפות כדי שלפחות ימזוג את השוט וחצי ויסחט את הלימון כמו שצריך. בארמנים ישראלים מתייחסים ברצינות דבילית לכוחניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי גם קיבלתי מרטיני וסאור שחזרו למטבח אחר כבוד. אין לי דבר כנגד הברמנים, אבל יש מספיק ספרי מיקסים קטנים שאפשר לשמור במדף מתחת לבאר. חוץ מזה, אני לא בא לבר להפגין כוחניות (שאין לי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בדיוק הם מתכוונים להכין "קוסמופוליטן" בלי רוז ליים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי רוז ליים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זה לא קוסמו. רוז ליים הוא מרכיב עיקרי. כמו ורמוט במרטיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנאמר להלן הוא במעמד של השערה פרטית, ומצב רוח שאינו נוגע לשואלת ל.ב.פ.: קוקטילים זאת המצאה אמריקנית, כחלק מתרבות של פנאי (leisure) אמריקנית, שבה מרככים את פייסנותה של הנפש המתמוגגת למראה המטריות הנחמדות שמעל לשכבות הצבעוניות של האלכוהול. זאת, במסגרת הסימום המקצועי של התרבות האמריקנית לעשות הכל נחמד, מנחם וכמו בפרסומת של הוואי, כך אפשר גם מעל לברביקיו עד אמצע שנות ה 80, ואח"כ לא רצו האמריקנים ללכלך את הידיים, כשהפסיקו לבשל בבית, ולכן מזמינים אותו על הבאר. (או שהמכסיקנית תכין). אם נשרוד, בקרוב במזל טוב, נגיע לשם בעצמינו. זאת בתנאי שהאמריקנים שלא מוצאים יותר היכן לעבוד (כי החברה שלהם לא צריכה את שירותיהם החביבים יותר בתור אנשי מקצוע כי את כל המקצועות הדבילים שלהם עושים אנשים זולים יותר באחרות אחרות) ועומדים בתור לאוכל, די יתעצבנו מזה שהם לא יכולים להכין יותר קוסמופוליטן מעל לברביקיו, או לקנות אותו בכל באר או מסעדה ניו יורקים שיגישו להם אותו בחיוך ליים עם 28 שיניים בוהקות. אבל, אלה שקונים קוסמו, בינתיים, ממש לא שמים קצוץ על אלה שכבר לא יכולים. ולכן, סביר להניח שהכל יהיה בסדר. ביחס אלינו, ברפובליקת הבננות המסכנה (ברצינות), אנחנו עדיין חבורת wann'be's (אם ככה כותבים את זה), שעוד לא יודעת להכין אמרקאיות כמו שצריך, ומכינים אותו סתם עם מיץ לימון. יחד עם זה, אנחנו הרבה יותר מתקדמים בכך שבגלוי אנו מעריכים ומטפחים את השחיתות והטמטום הבלתי אפשרי, ואפילו בלי ליים! ו*זה* משהו! ליים מעניין אותך. ליים זה כסף קטן. אבל יש מוצא! תרבות היאפיות הטעימה (שמכינה סושי טוב בעיקר סושידו, ופירות ים ובשר (בחיי!) בוודאי כן השיגה ליים, בכמה עסקים תל אביביים מובחרים. אני מהמרת שבאונאמי יש מיץ ליים, בננה, בבירנבאום ומנדלבאום, ובכמה מקומות חדשים על נחלת בנימין. but I wouldn't count on it. לי בד"כ אין כסף להנ"ל, וממילא חביב עלי וויסקי זול. since your so interested, הגרסה הישראלית, כפי שידועה לי, היא הבאה: שוט ודקה או ודקה לימון חצי טריפל סק (!) בד"כ / קוונטרו/גראנד מריניאר dash מיץ לימון ומיץ קרנבריז בשאר עם קרח. אין לי מושג אם יש לזה קשר למקור האמריקאי. אנחנו הישראלים לא קוראים ספרי הנחיות, בטח לא בעבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאת מלגלגת על אורח חיים מסויים, שאת חלק ממנו, זה כדי להרגיש/להראות את עליונתך על האחרים? בבחינת "אני אוכלת סושי ושותה קוקטיילים כמו כל העדר המסומם אבל אני מודעת ואירונית" ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגלגתי,חס וחלילה, רק הרגשתי מוזר ביחס לתשובה על "איך, למען השם, מכינים קוסמופוליטן בלי מיץ ליים?" כשרוחי טבועה ביאוש הרציני בארץ שכולנו טבועים בו, מן הסיבות הגלויות והמשותפות ביותר. וסה"כ, כתבתי תשובה מפורטת ורצינית לשאלת הגברת: עם הקוסמופוליטן התל אביבי, ואפילו היכן אפשר להשיג מיץ ליים. על המסעדנות התל אביבית המצויינת אני בכלל לא מלגלגת, אלא מאוד מעריכה ומחבבת, ולקרוא לה יאפית, זה משום שמקורה אכן בארץ הקוקטילים, ומשום שאנו כן מנסים לחכות אותה. כמו רוב העולם. ריאליזם פשוט ודי נפוץ. ולהרגיש את עליונותי על מי? סביר להניח שפעמים רבות, שתיכן הייתן באותו המוד האירוני. או שלא, לעולם אינכן במוד אירוני. אתן אוהבות את כולן, כל הזמן, ואם לא אז רק בסגנון פוליטיקלי קורקט מהוקצע. בנות, באמת לא הייתן צריכות להירעש כל כך. lighten up,קצת חושומור ושתהיה שבת שלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורוז ליים זה לא מיץ ליים. זה מיץ ליים מרוכז וממותק. יש הבדל. וזה רק להבהרה עובדתית, כי כעקרון התגובה שלך לא שווה תגובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''גבישי סוכר עשויים בוויסקי שעורים ללא גבישי סוכר'' (ד. ראניון האגדי בתרגום ט. כרמי האגדי לא פחות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק! (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה סיפור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו עם חג המולד... זו תרופת המנע הטובה ביותר כנגד הצטננות שעלולה לבוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ט. כרמי המשורר אלא אליעזר כרמי. על הדרך שבה הגיע לתרגם את ראניון, כאן: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |