 |
|
 |
||
|
||||
 |
ונזכרתי בעוד שירה של אפופידס - תגובה 106803 שיכול להוות תשובה טובה ל: "יש להצהרתך צליל אופנתי של אידיאליזם מהפכני, שרדיקליות עם ניחוח אליטיסטי-טהרני מתדלקת אותו" או ל: "זה לא אומר שכל מה שנכנס, נכנס ברזולוציות זוועה מפוקסלות (אם לקטוף לרגע דימוי מתבקש). זה אומר שאנחנו עוברים על הרבה דימויים ברזולוציה נמוכה כדי לשמור נפח איחסון להורדות איכותיות ברזולוציות גבוהות יותר" שחיפשת כה נואשות, אם כי לדעתי איכותו הלירית פחותה. בנוגע לשיר שלך, אייעץ רק - כשכותבים בחריזה מבנית, כדאי להקפיד קצת יותר על המשקל, במיוחד בבתים האחרונים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשכותבים בחריזה מבנית, כדאי להקפיד קצת יותר על המשקל, במיוחד בבתים האחרונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טלי מיין שאץ, ליבה פראו-ארצטין, לפני כשעה כתבתי לך תשובה, אך היא אינה מופיעה כאן ואין יודע למה. אני מנסה לשחזר: שיערתי שתעירי משהו על המשקל. זה זמן מה שאני עוקב (אבל בחיבה! בחיבה!) אחר רגישותך הגדולה לכגון אלה, כאן ובבמה החדשה. חשבתי להקדים הערה למכה, אך אחר שכתבתי את הערת "פויה אנשים רעים", ויתרתי. כבר לא זוכר בדיוק, אבל ההערה ההיא היתה בערך כך: חוקים ומבנים ומשקלות ומטריקות הם לבני המין האנושי הנוקדנים, הצייקנים1 והדקדקנים2. תנין חפשי וגאה רשאי לראות עצמו פטור מכל אלה. ועכשיו, האמת: אכן התלבטתי משהו לגבי הבית האחרון, ואם זכור לי, לגבי ו"ו חיבור מפירת משקל בשורה האחרונה. אבל אם הייתי מתחיל להתייחס לזה באמת ברצינות, לספור הברות וכו' וכו' וכו' - זה היה לוקח הרבה יותר מהשלוש-ארבע דקות שהקצבתי לכל העניין (אהא, האמת התנינית המרושלת יוצאת לאור). וכיון שהפנית אותי לדיון ההוא עם אפופידסים ושאר ירקות, הריני מציע לשיר במנגינת שלאגרה המהולל של זמרת-שחקנית העבר דליה פרידלנד, "לאבא שלי יש סולם": (זהירות, זה הולך להיות אפילו יותר גרוע מהשיר הקודם, אם זה אפשרי בכלל. דבר שאינו צריך לפגוע, לעניות דעתי, בחדוות השירה) להילברט היה בית מלון גבוה היה עד שמיים היו בו אלפי חדרים אבוי, חסר חדר או שניים הוי, הילברט קטן המלון כה גדול אך הילברט חכם הוא יודע הכל ואם לפעמים חסרים חדרים נארגן איזה בלוף ונכניס ת'אינסוף! 1 למקרה שמישהו מאוד חכם מתכונן להעיר לי שצייקן זה פשוט קמצן ולא שייך לכאן - בדקו שנית במילון. במובן מושאל, צייקנות היא צרות עין. 2 שקט, פופקים לדורותיהם! אמרתי "דקדקנים", לא "דגדגנים"! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילולי ידעתי שאין לי מושג מי אתה, הייתי חושדת שישבת בשולחן השבת בבית הורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, סבא סיפר לי על המלון של הילברט ! הבעיה העיקרית בשיר היא בשורה השלישית: "היו בו אלפי חדרים". אם מספר החדרים הוא סופי, ואפילו גדול, הטריקים של הילברט לא יעבדו. כדי להכניס אורחים חדשים, חייבים אינסוף חדרים מראש. ואז אפשר למשל לבקש שכולם יזוזו לחדר עם מספר אחד יותר משלהם, ומישהו חדש ייכנס לחדר מספר 1. אני לא מכירה את המנגינה של השיר המקורי, אבל אמא הסכימה לשיר לי. ככה זה כשאני בחופשת מחלה, אמא משעשעת אותי בבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גל חביבה, סבא? אני שמח. סבא בוודאי נהנה מאריכות ימים. דויד הילברט המשיל את משל המלון, אא"ט, היכן שהוא בשנות השלושים של המאה שעברה. וסטודנטיו, יש להניח, היו אז לפחות בני שמונה עשרה. "אלפי חדרים" - לפי הגירסה הרגילה את פחות או יותר צודקת. אבל המקור שלי הוא גירסה יותר ארוכה ורבת-השראה מן הגירסה המקובלת של סיפור המלון (לא מוצא את זה עכשיו), ובה מעורבת, איכשהו, גם בתו הנבונה של הילברט. ושם, בגירסה ההיא, אם זכורני, זה מתחיל במספר חדרים סופי ונמשך בהוקוס-פוקוס היוצר מספר אינסופי. ויש לזכור, כמובן, כי בכל אלה לא במתימטיקה אנו עוסקים אלא בפולקלור הנלווה אליה. ובכל מקרה אני מקווה ששירת אמא עזרה לך להחלים. אני מאמין גדול בתיראפיית מוסיקה. יוש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוש יקר, לא אמרתי שסבא שלי שמע את הסיפור ישירות מהילברט. אמנם הוא היה זה שסיפר לי, אבל הוא לא בן 90 מינימום. שירת אמא עדיין לא עזרה לי להחלים (אל תגידו לאמא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעומת זאת אם אבא היה שר לך מצבך בטח היה מחמיר, כך שיצאת בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גרם לי לומבאגו בקורטקס, סקאביאס בקלאויקולה ואפופלקסיה בפאנקריאס. עד היום אני סובל. אופס, נדמה לי שעירבבתי קצת את הביוגראפיות שלי ושל הבוס שלי. אומרים לי שאני קצת שתוי. זה ממש לא בסדר, לדבר ככה בלי שום ביסוס עובדתי. הבקבוק הריק הזה זה לא שלי. ישר מאשימים אותי. אני לא יודע מי השאיר אותו כאן. גם הבקבוק הזה לא שלי. וגם הוא ריק אז מה אני צריך אותו בכלל. יוש, חפוי ראש (גם בגלל כובד הלסתות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליושקו, תגיד, המילים האלה: קלאויקולה אפופלקסיה באמת קיימות או שזה ג'יבריש שאתה "מרחת"? אלינה, חולה בבית, מיואשת מסופוקלס, רוצה לישון שלושים שעות לפחות אבל אי אפשר בגלל הלימודים והאף הסתוב. נ.ב. אני בדרך כלל לא כל כך אוהבת בדיחות אבל התגובה הזאת הצחיקה אותי קצת והאירה לי לדקה את היום האפור הזה. אז תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלינה מחמל נפשי, ראשית לכל: אל יאוש. הגשם מועיל ומחר-מחרתיים השמש תזרח ואת תהיי בריאה. כמו כן, בלתי סביר ככל שזה נשמע כרגע - קיים סיכוי סביר שבעתיד את עוד תיהני מסופוקלס. זה יקרה *לאחר* סיום הלימודים, ייתכן שאפילו *כמה שנים טובות* אחר סיום הלימודים. דרכו של עולם. כן, אלה מילים קיימות. קלאויקולה: (במקום הו"ו אפשר בי"ת רפה) עצם הבריח. אפופלקסיה: בעיית לב/כלי דם. להקת פופלקס נקראה כך (לפי סיפורם), אחר שבתחילת דרכם ניגנו בביתו של אחד מהם, ואמו אמרה שהמוסיקה "עושה לה אפופלקסיה". וע"מ להשליט סדר במערכת הבריאות: לומבאגו: כאבים בגב התחתון. קורטקס: מילה המשמשת בד"כ לציון קליפת המוח (אם כי זה קליפה בכלל, גם של איברים אחרים). סקאביאס: טפיל הגורם מחלות עור. פאנקריאס: בלוטת הלבלב. נחמד, אה? וירקון ושידפון וחידלון וכיליון, למי שאוהב ... החלמה מהירה (כדאי שתבקשי מאמא שתשיר לך משהו) יוש, כבר לא כאן אבל במיוחד בשבילך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שחיפשת כה נואשות", איכשהו זה לא מצלצל, למרות שאני לא מצליח כרגע לנמק עם איזה חוק ברור. נראה לי שעדיף, או: שחיפשת נואשות, או: שחיפשת באופן כה נואש |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |