בתשובה לדובי קננגיסר, 14/01/03 13:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התשדיר, פשוט גאוני. היחיד מבין התשדירים בהם צפיתי אתמול שלא רק שאפשר לי לחשוב, אלא אף דרש זאת ממני. מהרגע בו הבנתי מה קורה שם, על המסך, ועד "אש העיירה" שבסיום, התרוצצה בראשי המחשבה - "באמת כל-כך גרוע? יודע מה? יתכן וכן.". אני מצאתי את התשדיר מזעזע ביעילותו, בישירותו ובפשטות המוחלטת שלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שהוא משכנע שהמצב רע, אבל האם לא ידענו זאת קודם לכן? מה שהוא לא משכנע, זה להצביע לזעם. חשיבה פרסומית בסיסית: לא משנה עד כמה הפרסומת מוצלחת, אם לא רואים וזוכרים את המוצר שלך, היא לא שווה את האוויר שהיא משודרת בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא משוכנע שמטרתה הראשונה במעלה של המפלגה הנ''ל היא להכנס לכנסת (דומני שהסיכויים לכך קלושים ואנשיה מודעים לכך). אני מעריך שהמטרה העיקרית שלהם היא להעביר מסרים, ולעורר למחשבה. מהבחינה הזו אני חושב שהתשדיר הנ''ל מאוד מוצלח. שלא כפרסומת, האמורה למכור מוצר, תשדיר שכזה (באם הנחותי בפתיחה נכונות) מטרתו היא לעורר מחשבה ורגש, וזאת הוא עושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסיכם שזו אינה פרסומת אבל טוען שהיה כאן בזבוז משווע של רעיון חזק. אישית, לא צפיתי בתשדירים באותו הרגע אבל כששמעתי את השיר נדבקתי למסך וחיכיתי לפואנטה. היא לא באה. מה זה זעם בכלל? מה הם מנסים להגיד? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |