בתשובה לאסף רזון, 17/11/00 20:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אסף ידידי, לפי תגובתך הנני מניח כי אין מהות הדין הפלילי נהירה לך. עליך לדעת שמעשה פלילי מורכב משני יסודות: האחד הינו המעשה, והשני הינו הכוונה הפלילית. ללא כוונה פלילית, אין מעשה פלילי. (למען לא יקפצו להם כל עורכי הדין שבקוראינו, אומר שישנו תחום גדול בו מכוח החוק לא נדרשת כוונה פלילית, והוא כל תחום עבירות התעבורה.) הכוונה הפלילית הינה אלמנט השזור בהרשעה במעשה פלילי, בין אם המדובר בשועי הארץ ובין אם לא. ולעיניינו: כנגד רפול לא נמצאו כל ראיות המאפשרות לקשור אותו למעשה. אני עדיין מבקש להדגיש: כל אדם ותיהיה הסיבה אשר תהיה, אין מספיק ראיות, חוסר עיניין , זיכוי מחמת הספק, כל עוד לא הורשע האדם, הוא חף מפשע וזכאי לחלוטין. לא יתכן להמשיך ולהטיל צל על אדם אשר בית משפט לא הרשיעו. תחת הכותרת של "חוסר עיניין" ניתן לסגור הרבה תיקים, כל כי יבוא לפרקליטות או למשטרה. על יסוד זה אין להטיל צל על אדם. רק מי שהורשע, אשם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
- שימו לב: זהו הסבר טרחני ולכן כדאי רק למי שבאמת מתעניין... - שי, דבריך לגבי היסוד העובדתי (המעשה) והיסוד הנפשי הנדרשים להוכחת ביצוע עבירה נכונים, למעט פרט אחד: מה שאתה קורא "כוונה פלילית", הוא למעשה "מחשבה פלילית", שכוונה היא רק אחת מהאפשרויות שלה. לא כל העבירות הפליליות דורשות קיומה של כוונה כיסוד מיסודות העבירה. לעתים מספיקה מחשבה פלילית בדרגת פזיזות (אדישות או קלות דעת). קיימות גם עבירות המסתפקות ברשלנות, ו"עבירות התעבורה" אליהן התייחסת הן בדר"כ עבירות של אחריות קפידה (שמשמעותה כי התביעה אינה נושאת בנטל הראיה, שעובר אל הנאשם, בניגוד למצב הרגיל במשפט הפלילי; כן מדובר בנטל ראיה נכבד מתמיד - עליו להוכיח שעשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה). חשוב לציין שגם למחשבה הפלילית עצמה יש שני רכיבים: הכרתי וחפצי. אותה "כוונה פלילית" אליה התייחסתם אתה וקודמיך, משתייכת לרכיב החפצי, שמשעותו עד כמה חפץ הנאשם בתוצאת העבירה: האם היה אדיש לקרותה, או שמא התכוון שתקרה? האם יכול היה לצפות באורח סביר את קרות התוצאה? האם עצם את עיניו מפני אפשרות כזו? הרכיב ההכרתי משמעותו המודעות לטיב המעשה ולנסיבות האופפות אותו שהן חלק מיסודות העבירה (למשל, בעבירה של שימוש בסם מסוכן - המודעות לכך שמדובר בסם). מטבע הדברים, בעבירות שאינן תוצאתיות אלא התנהגותיות (כלומר שתוצאת העבירה אינה חלק מיסודותיה, כגון החזקת סם מסוכן), אין צורך בהוכחת אותה "כוונה" בה עסקתם, או כל סוג אחר של רכיב חפצי, אלא רק מודעות לטיב המעשה, שכן בעבירה שכולה התנהגות, אין כל משמעות להוכחת חפץ בתוצאה. וזה על קצה המזלג... ושי - הניסוח, לפיו "רק מי שהורשע אשם" אינו ניסוח מדויק. רק לשם הויכוח, בארץ מסתובבים הרבה אנשים שנוהגים באופן קבוע מעל המהירות המותרת - אשמים, שלא נתפסו מעולם. הבנתי למה התכוונת אבל אולי צריך לשקול ניסוח קפדני יותר. ואגב - לעניין רפול, במידה ותיקו נסגר מחוסר עניין לציבור, למשל, אין משמעות הדבר כי לא נמצאו כל ראיות המאפשרות לקשרו למעשה. דוגמה טובה לכך היא כדלקמן: אישה נסעה בכביש, ובעודה מפנה את הדרך לאמבולנס התקרבה יתר על המידה ל"אוטו גלידה" שעמד במקום, ולידו ילד. קצה רכבה של האישה נגע בילד, אולם לילד לא אונה כל רע. האישה הדאגנית נטלה את הילד עימה והביאה אותו לבדיקות בביה"ח, בו נקבע כי לא נפגע. ניתן להעמיד את האישה לדין בגין נהיגה לא זהירה, אולם האם באמת יש בכך עניין לציבור? לכן יש חשיבות לשאלה מאיזו סיבה נסגר התיק. זהו גם ההבדל בין חוסר אשמה לחוסר ראיות - מקום שתיק נסגר מחוסר אשמה משמעות הדבר כי אין ראיות הקושרות את החשוד למעשה. עם זאת, מקום שתיק נסגר מחוסר ראיות, משמעות הדבר היא כי קיימות ראיות הקושרות את החשוד למעשה, אך הן אינן דיות לצורך הרשעה בפלילים, כנדרש בחוק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |