בתשובה לארז לנדוור, 17/01/03 1:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם היית מכיל כלל זה גם על הפלשתינאים? האם פלישתינאי אשר "מתעלם מזכותו של העם האחר" ושולל את "הצדק של העם היהודי הרוצה להקים בית לאומי ריבוני בארצו" יסווג על ידיך כלאומן בלתי פראגמטי? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(לא שאני ארז או משהו כזה, אבל) כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי. זוהי הגדרת חזית הסירוב הפלסטינית. הן ללאומנות והן לפראגמטיות אין מונופול בקרב עם אחד בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, יקשה מאוד למצוא פלשתינים שאינם שייכים לחזית הסרוב. העמדה הפלשתינית הפראגמטית ביותר אינה מכירה כלל בקיומו של "עם יהודי" (אתגר: נסה למצוא ביטוי זה באופן מפורש אצל דוברים פלשתינים) או בכך שהארץ היא גם ארצו של מישהו אחר. המקסימום שניתן לצפות לו הוא הכרה בכך שהציונות יצרה כאן בעשרות השנים האחרונות עם ישראלי-יהודי שאין לבטל את זכויותיו למרות שאלה הושגו בכוח ורמיה ע"י מפעל קולונליאליסטי. זו היא למשל עמדתו של עזמי בשארה. כלומר: נכונות "פראגמטית" להגיע להסדר עם ישראל מתוך חישובי מאזן הכוחות העכשווי והכרה במגבלות הכוח אינה מחייבת כלל הכרה בצדק של הצד האחר (על אף שאכן "מי שמכיר בה לא בהכרח שולל את זכותו שלו"). דוגמא מצמררת לכך ניתנה רק לפני שבועיים בראיון מקיף שהביא ארי שביט במוסף הארץ עם עו"ד מוחמד דחלה מייסד ארגון "עדאללה". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |