 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא בחורה נאה, וודאי שלא יפָה מאד, ובכל זאת, את הבטוי ההוא (שאין לנקוב בשמו?) אני לא ממש סובל. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא לבד. בזמנו עיתון הארץ הוציא מוסף על מצב העברית, ובין השאר ראיינו כל מיני אנשי רוח בנושא. אחת השאלות הייתה מהי המילה השנואה ביותר על המרואיין. התשובה הכמעט סטנדרטית הייתה ''כוסית''. כמעט כולם נורא שונאים אותה שם. עוד סיבה לתמוך בפופולריזציה של המילה הזאת. כמובן שמצבנו עוד טוב, לעומת הפוריטניות הלשונית של האמריקאים, למשל. (דובי, חובב כוסיות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זו "עוד סיבה"? בגלל שהם אנשי רוח? בגלל שנדמה לך שהם איזה מיינסטרים שאתה יוצא נגדו? ג'יימס דין לירושלמים? ומה הסיבה הראשונה, שהסיבה הזו התווספה אליה? שאתה פרֵח, כבר אמרתי? גרררררררררר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, בגלל שזה מצחיק, כמובן. אני אישית בעד באנאליזציה של כל מה שאפשר - מילים גסות ובהמיות, בדיחות שואה, שוביניזם, הומופוביה, דת - הכל. כל דבר שמעורר רגשות שליליים חזקים אפשר לשחוק על ידי שימוש יתר, על ידי העלאת רף הרגישות. ברגע שתעשה באנאליזציה מלאה של השפה, יהיה קשה יותר להתרגז, ויהיה קשה יותר לשנוא. אולי אפילו נהיה טיפה רציונליים יותר. אני פרח, אני עארס, אני צ'חצ'ח, אני ווזווז. מה שתגידי. סטיקס אנד סטונז, בייבי, סטיקס אנד סטונז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית מת להיות צ'חצ'ח. אתה ווזווז ברמ''ח איבריך. ואתה שוכח, שהקהיית רגשות פועלת גם על רגשות חיוביים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, הייתי מת להיות צ'חצ'ח. בעסה לי. נכון, הקהיית רגשות פועלת גם על רגשות חיוביים, אבל גם זה לחיוב - תראי איך אנשים היום מגרדים את תחתית החבית הלשונית שלהם כדי למצוא תיאור למשהו שהוא יותר נפלא מ"מדאים!". אני מוצא בזה חן לא מועט, וחשיפה נאותה של הדביליות האנושית. שלא לדבר על המוגבלות הוורבלית של לא מעט אנשים. אבל הרגשות החשובים - אותם אי אפשר להקהות במילים. זה נכון גם לגבי הרגשות החיוביים וגם לגבי השליליים. לא משנה כמה פעמים נגיד "בגידה", זה עדיין יכאב באותה מידה כשמישהו אהוב עלינו יבגוד בנו, ולא משנה כמה נגיד "אהבה", כשנרגיש את זה אצלנו, זה יהיה "מדאים" באותה מידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נמצאנו למדים שיש רגשות "חשובים", כמו אהבה ונאמנות 1. ויש רגשות "לא חשובים", כמו... (אמונה דתית?). אתה אומר שאנשים לוקים במוגבלות ורבאלית - אבל באותו הזמן, אתה כופה על עצמך מוגבלות כזו, מתוך ההתעקשות שלך להשתמש במילת סלנג "נמוכה", ולהתעלם מחלופות אינטליגנטיות יותר (כמו "בחורה מושכת") בטענה ש"הן לא מספיקות". נוהג כמנהג ההמון, אבל מסיבות אליטיסטיות. אני מקווה שזה לא גורם לך לחשוב, שמי שאומר "מדאים" לא מרגיש באותו עומק כמוך. ממילא, אתה שואף לרדד את עצמך אליו, ולהישאר רק עם ה"רגשות החשובים". חזרה להתחלה. 1 מעניין - אם הרגש "אהבה" ישרוד את מבחן המילה, למה לדעתך הרגש "שנאה" לא ישרוד אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגשות הלא חשובים הם אלו שקשורים בהתרגזות. אני בעד גישה צינית לחיים - לא צריך להתרגז ולא צריך להתלהב. לא תמיד אני מצליח, כאמור. אני מדבר על שאיפה. אני לא כופה על עצמי מוגבלות - להפך, אני מרחיב את מעגל המילים הזמינות לי. אני אשתמש ב''בחורה מושכת'' כשזה רלוונטי וב''כוסית'' כשזה רלוונטי. גם רגש השנאה ישרוד, כמובן. זהו רגש שמעבר לבאנאליזציה, אבל, כמו האהבה, הוא יוגבל לנושאים קצת יותר עקרוניים ועמוקים ממה שמתקיים כיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך טוב בהעלאת רף הרגישות? ואם אפשר לקנח בעקיצה אד הומינום: תומך "שנוי" יודע בכלל מהי רגישות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחר כך דובי ודומיו מתרגזים כשקוראים להם גזענים. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שעלבונות, כמו ''רגשות דתיים'', זה דבר מיותר שהאנושות יכולה להסתדר נפלא בלעדיו. (אני תוהה איך להגיב לשאלה בסוף כך שיהיה ברור שאפילו אם היית מתכוון לזה זה לא היה מפריע לי...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי (ואני מתיחס גם לתשובתך לברקת) מה בין רגישות לבין אוצר מילים, או אפילו לשמוש ב Understaement, ועוד לא הבנתי מה בין יכולתה של האנושות להסתדר בלי "רגשות דתיים" (אם אני חלק מהאנושות, אז כנראה שהיכולת קיימת) לבין העלאת סף הרגישות. (ואני תוהה מה העלית בתהייתך איך להגיב לשאלה בסוף) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על רגישות לאוצר מילים. אני לא חושב שמילים צריכות לעורר רגשות, אלא אם השומע מעוניין שתעוררנה רגשות. מי שמתעצבן על מילים, מבזבז את רוגזו לריק. סטיקס אנד סטונז. מי שנאום דמגוגי יכול למלא את עיניו לחלוחית עלול להפגע מכך. לפיכך, יש לצמצם את הרגישות שלנו למילים, והדרך לעשות זאת היא על ידי בנאליזציה שלהן. יכול להיות שאני סותר את עצמי. התגובה הראשונית שלי הייתה אינטואיטיבית, ומכיוון שטרחתם לאתגר אותי, אני מנסה לבנות אותה כעת למשהו יותר קוהרנטי. יכול להיות שיקח לי זמן להתאפס על משהו ברור. אתם רשאים להפסיק לשאול אותי אם אין לכם כוח לחכות עבור משהו שיכול להתנדף בסוף. (השאלה עצמה הייתה מה שהעליתי. פתרון נאה, לא?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או קיי, אנחנו מתחילים להתכנס. גם לי אין רגישות לאוצר מילים, אבל יש לי רגישות לרגישותם של אחרים לאוצר מילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אין. המאמץ שלי להטיח את המילים ה''מעליבות'' לכל עבר נועד לגרום לאחרים להיות כמוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי רגישות לרגישותם של אחרים (ולא כל כך חשוב רגישות למה) - לא ממש תכונה להתגאות בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הצורה הכי קלה של מרד ששמעתי עליה - לא דורשת הרבה מלבד מתן לגיטימציה לזלזול וחוסר אמפתיה, ועטופה בתיאוריה גבוהה. מין דב"א שכזה, קצת. לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באופן כללי בעד הצורה הכי קלה של כל דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה טפשי. באנאליזציה מלאה של השפה אינה אפשרית, משום שכל מלה שתהפוך בנאלית, תגרום להופעת מילים חדשות, לא בנאליות (או להוצאת מילים שכבר נחשבו לבנאליות מהנפטלין). התהליך לא יסתיים לעולם, והשפה לא תעבור בנאליזציה. התוצאה היחידה תהיה וולגריזציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע את מי אי אפשר עוד ללכלך? אדם מטונף. זה לא אישי, אבל קח את המסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלודבר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |