בתשובה לארז לנדוור, 21/01/03 23:00
ממש טימטום. 123175
העיתונאי נחקר לאחר שמקור המידע כבר התגלה, ולא היה צורך במידע ששמר. ע"פ הודעת היועץ המשפטי לממשלה הוא נחקר על שיבוש הליכי חקירה, ולא על אי גילוי מקורות מידע (ומתוקף העובדות גם ברור שאין מה לחקור אותו על מקורות המידע שלו, שכבר נודעו).
ייתכן שדעתי תהיה חריגה (היא התגבשה ממש ברגע זה ואולי עוד תתהפך), אך אולי צודק היועץ המשפטי.
ישנה חקירה שאולי תוביל להרשעות, ושנערכת בסתר כדי שהנחקרים לא יוכלו להסתיר מבעוד מועד את מעשיהם, ושאלה יוכלו להיחשף. חשיפת המידע יכולה לטרפד את כל החקירה. העיתונאי צריך להתחשב ואם יש חוק נגד גילוי עליו לכבד את החוק.
אביא דוגמה קיצונית. נניח שהמשטרה חושדת במישהו שהוא אנס סידרתי, אך אין לה הוכחות משום שהצליח להסתיר את פניו. ואז היא טומנת מלכודת ע"י שוטרת מחופשת (לכל הזקנים: זוכרים את מקרה "האנס האדיב", שנתפס בדרך זו ?)
נניח שמישהו במשטרה מספר את הסיפור בדבר החשד והמלכודת המתוכננת לעיתונאי. האם העיתונאי צריך לפרסם מיד את הסיפור בגלל "זכותו של הציבור לדעת" ?

אגב, יכול גם להיות שכל הפרשה הזאת צורתה לגמרי אחרת ממה שחשבנו. לפי מה שמספר לנו יואב יצחק אותה מדליפה בכירה היא זאת שיזמה את החקירה הזאת וגם לוותה אותה.
אולי כל הסיפור הזה הוא רעיון יצירתי שנהגה במוחה של הבכירה, ומראש ידעה שראיות לא תמצא, וכל מטרתה הייתה ההדלפה ערב הבחירות ?
ממש טימטום. 123201
אז למה לצאת עם זה 6 ימים לפני הבחירות? ועוד להודות שזה מסיבות אידיאולוגיות?
ממש טימטום. 123203
מה פירוש "לצאת"? היא לא ידעה שיעלו עליה.
בסך הכל רציתי שהבן שלי יחזור הביתה בשלום 123204
ממש טימטום. 123205
היא יצאה עם זה ?
היא נתפסה. תחילה הכחישה, וכאשר התברר שהראיות נגדה חד משמעיות הודתה. במצב כזה, כשיש נגדה לכאורה ראיות מוצקות לעבירה פלילית, כבר מדובר במצב חדש, והאידיאולוגיה שוב לא במקום הראשון, אלא הבעיה הפרטית. היא בחרה לטפל ב"טיעונים לעונש" באמצעות כנות והודאה מלאה, שמציגים אותה באור יותר חיובי, בבחינת: "לא עשיתי זאת למען בצע כסף או תועלת אישית אחרת".
ועכשיו, ילדים, מה הלקח שנלמד מהסיפור? 123277
האם נראה בו הוכחה לטענות על הסמולנים שמשחיתים כל חלקה טובה בפרקליטות ובמשטרה, או שמא נתרשם מהחקירה המהירה והמוצלחת ונלמד ששלטון החוק פועל ביעילות דווקא כשהעוולה נעשית נגד אנשי הימין? תיק"ו?
ממש טימטום. 123267
שמעתי הבוקר ראיון עם השופט (לשעבר ?) סטרשנוב. הוא שלל את חקירתו של העיתונאי (לאחר שיצא בחריפות נגד מעשה ההדלפה של הפרקליטה), באומרו שהפרקליטות הייתה יכולה להוציא צו איסור פרסום. תחילה נטיתי לקבל את הנימוק הזה, ולהפוך את דעתי (כפי שהבטחתי), אבל עכשיו איני בטוח כל כך.
קודם כל, האם באמת ניתן מבחינה טכנית למנוע את הפרסום ? האם חייב עיתונאי להגיש כל חומר לאישור לפני פרסומו כמו שהוא מגיש חומר בעל רגישות בטחונית לצנזורה הצבאית ? נראה לי שזה לא פשוט. דובי, אולי אתה יודע את התשובה.
דבר שני תארו לעצמכם שהתקשורת הנחמדה שלנו הייתה יודעת שהפרקליטת מסרבת לאשר פרסום חומר נגד שרון. . .
ואי ואי ואי . . .
ממש טימטום. 123272
העובדה היא שמוצאים צווי איסור פרסום, והם אכן מונעים פרסום.
ממש טימטום. 123287
הפרקליטות הייתה יכולה *לבקש* צו איסור פרסום, לא להוציאו בעצמה. זה הימור: הולכים לביהמ"ש ומבקשים צו. אם מקבלים — אז יופי (ולשאלתך: עתונאים יודעים על צווי איסור-פרסום בנושאים שהם מסקרים). אם לא, אז זו ממש הזמנה לתקשורת לדווח על הנושא. ובכלל, צווי איסור פרסום נוגעים להליכים המתנהלים בביהמ"ש המוציא אותם. איך אפשר להוציא צו איסור פרסום על משהו שכלל לא הגיע לביהמ"ש?

בכל אופן, קשה לי להבין באיזה שלב הייתה אמורה הפרקליטות לבקש את הצו. עם פתיחת החקירה? כלומר, עליה לבקש צו איסור פרסום על כל הליך לא-פומבי שהיא מנהלת, במקום להבטיח בעצמה את חשאיות הטיפול? או אולי הייתה צריכה לבקש את הצו רק לאחר ההדלפה? זה כבר מאוחר מדי, כמובן.
כשנותנים לחתול לשמור על השמנת 123445
לפי מה שקראתי במשך היום, העיתונאי הוזהר ע"י אנשי הפרקליטות שיש בפרסום פגיעה בחקירה, ובכל זאת בחר לפרסם. אני מניח שהרגע בו הוזהר ע"י הפרקליטות, ולא נענה (בודאי נשאל אם בכוונתו להיענות להזהרה), היה הרגע שבו היה צריך להגיש את הבקשה לצו איסור פרסום.
העניין הזה מעלה שאלות מעניינות. מי היא אותה "פרקליטות" שהזהירה אותו ? אני מניח שהפרקליטה המדליפה, שיזמה את כל החקירה הזאת ולוותה אותה, היא גם זאת שהייתה כל הזמן בקשר עמו, ואולי הייתה זו שהזהירה אותו, מן השפה ולחוץ. בתוקף טיפולה בפרשה אולי הייתה היא זו שהייתה צריכה להחליט אם לבקש צו איסור פרסום. והיא פעלה אולי בעניין זה לפי שיקול דעתה, כפי שהשופטים העליונים שוקלים את פסק דינם בעניינים שנויים במחלוקת פוליטית לפי שקול דעתם . . .
עכשיו, לאחר שהושעתה, "הפרקליטות" זה כבר אנשים אחרים (אולי היועץ עצמו נכנס לתמונה), ולהם יש שיקול דעת אחר.
מעניין מה היה אומר סטרשנוב על השאלה הזאת.
ממש טימטום. 123379
ממה שאני שמעתי בפרקליטות טוענים שהם הזהירו את ברוך קרא לפני הפרסום ולכן בפרט הם ידעו על כוונתו לפרסם לפני שהוא פרסם. לכן, הם יכלו לפנות לבית משפט.
כנראה שהם לא היו בטוחים שיש להם קייס ולכן העדיפו לנסות להפחיד את העיתונאי.

>דבר שני תארו לעצמכם שהתקשורת הנחמדה שלנו הייתה יודעת
>שהפרקליטת מסרבת לאשר פרסום חומר נגד שרון. . .
>ואי ואי ואי . . .

תארו לכם שהתקשורת היתה יודעת שהפרקליטות מנסה להעמיד לדין עיתונאי בגלל שפרסם חומר נגד שרון... ואי ואי ואי

דרך אגב, ההסבר הרשמי לחקירתו של קרא הוא בחשד ששיבש את הליכי החקירה כנגד שרון ושות'. אם הם באמת מאמינים בזה אז למה היועץ אמר שגלט-ברקוביץ' רצתה להביא להכשלתו הפוליטית של ראש הממשלה. אולי היא רצתה בכלל לשבש את החקירה ולהציל אותו מהעמדה לדין?

לסיכום, נראה לי שמדובר בעוד החלטה עלובה, אחת מני רבות, של היועץ המשפטי לממשלה. אולי כבר היה עדיף בר-און?
ממש טימטום. 123448
לא בדיוק הבנתי את כל מה שאמרת, ועל חלק הגבתי בתשובתי למיץ פטל.
גם לעניין המניעים של הפרקליטה התייחסתי כבר. העליתי השערה שפרשה שלא יהיה בסופה כתב אישום כמו כל הפרשות הגדולות (למשל נתניהו והמתנות), אין לה חשיבות בעיניה, והיא יזמה אותה רק לצורך ההדלפה.
ממש טימטום. 123459
אגב, אם אנו כבר עוסקים במתן ציונים להחלטות היועץ, מה דעתך על החלטתו לחקור את פרשת ההדלפה, חקירה שהביאה לחשיפת המדליפה ?
123576
I) אין לי בעיה עם ההחלטה לחקור את ההדלפה. אני בהחלט חושב שלא היה מקום לערב את השב"כ. חשוב לזכור שבסופו של דבר הדליפו פרטים נכונים, שגם שרון אישר אותם לאחר שפורסמו. לכן, אם נגרם נזק פוליטי לשרון מההדלפה הוא יכול להאשים רק את עצמו על המעשים שעשה (זה שלקח את ההלואה מקרן ולא דיווח על כך למבקר המדינה) שהם אלו שגרמו לו את הנזק הפוליטי.

לגבי נזק לחקירה, זה כבר סיפור אחר, וכאן בהחלט ייתכן שההדלפה גרמה נזק. עם זאת, התחושה שלי היא שמאחר והפרקליטה הכירה היטב את החקירה, ואני לא חושד בה ברצינות ברצון לעזור לשרון לחמוק מהחקירה, כנראה שההדלפה לא ממש הזיקה לחקירה ואולי אף זירזה אותה. בסך הכל, אני מאמין שכל החשודים (כגון שרון, בניו וקרן) היו כבר מודעים לחקירה ולכן היחיד שלא ידע היה הציבור.

אני חושב שגם אם החקירה לא היתה מסתיימת בכתב אישום, עדיין הציבור זכאי לדעת שראש הממשלה שלו קיבל הלוואה של מליון וחצי דולר מסיריל קרן. בכלל, בכל הנושא של תרומות לדעתי הרבה פחות חשובה ההגבלה המגוחכת של 18000 ש"ח לאדם אבל הרבה יותר חשובה השקיפות הציבורית בכך ששמו של כל אדם שתרם סכום מכובד לפוליטיקאי יפורסם. בצורה כזאת, אם בעתיד הפוליטיקאי הזה יעזור לתורם, עיתונאים יוכלו לעלות על כך.

לכן, אם החקירה היתה מסתיימת והיו מחליטים לקבור את המידע הזה, והפרקליטה היתה מדליפה אותו אז הייתי חושב שהיא עשתה מעשה אזרחי חשוב שעליו היא ראויה לשבח.
---

רשימה חלקית מהזיכרון של החלטות של היועץ המשפטי שיש לי בעיה איתם: התמיכה שלו בקשקושי "הלוח העברי ומכונת הזמן" של שאול מופז, אי ההתגייסות שלו לטובת פייגלין, הדקדקנות המופרזת שלו בכך שלא הסכים ששרון ישלח את עומרי לדבר עם ערפאת.

------------------

II) יש לי שאלה בשבילך. בתור מי שנראה שחושב שכל הפרשה היתה עלילה כנגד שרון, אולי תסביר את גרסתו של שרון לפרשה. כפי שאני מבין אותה הגרסה היא:

1. שרון קיבל תרומה בסך 5 מליון ש"ח מחברת "אנגס מחקרים" שאף אחד לא יודע או לא מוכן לספר מי עומד מאחוריה.

2. המבקר אמר לו שזוהי היא תרומה לא חוקית. שרון החליט להחזיר את הכסף לחברה מכיסו הפרטי. זה הקטע שנראה לי הכי פחות אמין: אף ישראלי (ובטח אף פוליטקאי ישראלי), גם אם הוא מאוד מאוד עשיר, לא יתנדב להוציא 5 מליון ש"ח מכיסו מבלי שנלחם בזה במאבק משפטי ארוך שנים. רק בגלל זה אני בטוח שהוא עשה את זה כי הוא ידע שיקבל את הכסף בחזרה בדלת האחורית.

3. סיריל קרן נותן לגלעד שרון הלוואה של 1.5 מליון דולר (פחות או יותר 5 מליון ש"ח) מבלי ששרון יודע על כך. כן בטח...

4. גלעד שרון נותן את הכסף לאבא ולא אומר לו מאיפה.

(אני מקצר פה את כל הסיבובים שהכסף עובר דרך הלוואות משני בנקים)

5. גלעד שרון, שלא ברור מה ההכשרה שלו ומה הוא יודע לעשות, מצליח בשנת המיתון הקשה ביותר במשק מאז 53, להרוויח כל כך הרבה ש5 מליון ש"ח בשבילו זה peanuts והוא מחזיר את הכסף לסיריל קרן.

מה אתה חושב על הגרסה הזו?
אוי וי 123609
אני רק שאלתי אם יש לך ביקורת על חקירת ההדלפה, כי היו כאלה שביקרו את היועץ המשפטי על החלטתו זו. השבת שאתה חושב שהייתה מוצדקת, ומכאן אני מסיק שאתה חושב שההדלפה הינה עבירה פלילית שיש להיענש בגינה. זה כל מה שרציתי לדעת, ולא ברור לי כל כך מה פשר כל התוספות שבחלק הראשון של תגובתך.
אשר לשאלותיך בחלק השני, ממש אין לי שום מושג על מה מדובר. בפרשיות כלכליות כאלה שבאות כהדלפה איני נכנס לפרטים כי ממילא איני חושב שאבין יותר מחוקרי המשטרה, שבינתיים אין בידם ראיות להגשת תביעה. כשיהיה פסק דין בבית משפט, אולי אגיב על עניין זה.
זה נכון שהעליתי השערה שאני די מאמין בה, שמדובר בפרשה שתסתיים ללא ראיות בקול ענות חלושה. לא אמרתי בשום מקום שמדובר ממש בעלילה, כלומר שמישהו המציא סיפור שבו שום פרט לא נכון. אני מניח שיש איזה סיפור, אבל הוא מסובך, ובינתיים לא ברור כלל שמדובר בעבירה פלילית.
יש כאן הבדל מפרשת עמותות ברק, שגם בהם לא היה פסק דין. גם בפרשת עמותות ברק איני מבין הרבה (ולמען האמת גם לא כל כך מתעניין), ואיני יכול להראות שיש כאן עבירה פלילית. אבל אני בכל זאת חושב שבמקרה הזה יש יותר ממש, משום שמבקר המדינה בעצם כבר פסק את דינו, והאנשים המעורבים שמרו על זכות השתיקה בחקירתם במשטרה. לא פרטי המקרים עצמם שאיני מבין בהם כאמור מחשידים אלא הפרטים האלה שמסביב.
השערתי שמדובר בפרשה שתסתיים בקול ענות חלושה מבוססת על ''אינדוקציה'', ניסיון העבר. פשוט היו יותר מדי פרשיות בעבר שבהם הוטחו האשמות נגד אישים וגופים פוליטיים ימניים שהסתיימו בלא כלום.
ברוך קרא והרב עובדיה יוסף 123815
מוזר שחלף כל כך הרבה זמן עד שהמחשבה הזאת עלתה במוחי.
בעבר היו כמה פרשיות שבהן נקראו אנשים לחקירה (או שנשקל לקרוא להם לחקירה) מבלי שהיה ברור מה מהות החקירה.

רבים מכם ודאי זוכרים את המקרה של הרב עובדיה יוסף שיצא בחריפות כנגד בית המשפט העליון, וכינה אותו "בית משפט תחתון".
סופר אז שהיועץ המשפטי שוקל אם לזמן לחקירה את הרב עובדיה יוסף, ולבסוף, כידוע, הוא לא נקרא לחקירה, וגם לא הואשם בשום דבר.
אני שאלתי אז את עצמי את השאלה הזאת: למה צריך בכלל לחקור ? הרי חקירה תכליתה לגלות איזה שהוא פרט לא ידוע או לא ברור. במקרה של עובדיה יוסף דבריו הוקלטו ושודרו באמצעי התקשורת האלקטרוניים, ובודאי לא היה סביר שיכחיש שאמרם. לכן השאלה בכלל אינה אם לקראו לחקירה אלא אם להעמידו לדין בגין הדברים האלה, או לא.
היו עוד כמה מקרים שבהם כל החקירות האלה די עצבנו אותי. היה פעם מקרה בפרשת ויצמן שבו היה חשד שמישהו שעבד במשרד עורך הדין של ויצמן גנב מסמכים. האיש הכחיש שגנב איזה שהוא מסמך, ואז הוא נקרא לחקירה, ובמשך כמה ימים ספרו לנו בסוף כל יום שהאיש נחקר היום תשע שעות.
אני כתבתי אז בואללה תגובה סטירית (השתדלתי) בשם "יום בחיי חוקר משטרה", ובה תארתי חקירה שבה החוקר שואל את הנחקר אם הוא גנב מסמכים והנחקר עונה בשלילה ואז החוקר שואל שוב את אותה שאלה ונענה באותה תשובה וחוזר חלילה עד סוף יום העבודה, שבו החוקר אומר שהגיע הזמן ללכת הביתה והחקירה תימשך מחר . . . אחר כך מודיעים לנו בתקשורת שהיום נחקר פלוני תשע שעות במשטרה.
העניין הוא שאם האיש מכחיש אז הוא מכחיש. מה יש כאן לחקור ? אם יש ראיות יש להאשימו.
כאלה במידה רבה היו גם החקירות המתוקשרות בפרשות נתניהו בראון חברון וכדומה.
המקרה של חקירת ברוך קרא דומה יותר לחקירה (שלא הייתה) בעניינו של הרב יוסף. כל העובדות ברורות. הייתה הדלפה. העיתונאי פרסם אותה בעיתון. הכל מתועד ורשום. מה עוד לא ברור ? מה רצו לשאול אותו ?
אז אם צריך להעמיד אותו לדין בגלל שיבוש חקירה, שיעמידו אותו לדין (נראה לי כרגע שאין כוונה כזאת). אבל לשם מה החקירה ? הרי לחקירה צריכה להיות רק תכלית אחת: בירור העובדות.
ולכן אני מוצא את עצמי עכשיו באופן מפתיע למדי שותף לדעתו של ארז: מבלי להתייחס לשאלה אם עבר העיתונאי עבירה שבגינה יש להעמידו לדין, לחקירה המתוקשרת הזאת לא היה שום מקום, והיא מצטרפת ליתר חקירות העבר המבישות של המשטרה.
ברוך קרא והרב עובדיה יוסף 123854
לגבי אותן חקירות בנות 9 שעות - חקירות שכאלו מטרתן לנסות ולמצוא חורים בסיפור של הנחקר, לעמת אותו עם עדויות סותרות בתוך דבריו, או עם סתירות בין דבריו לבין עדויות קיימות אחרות. אתה לא רואה סדרות משטרה, דב?
ברוך קרא והרב עובדיה יוסף 123881
הוא לא צריך, הוא הרי ראה את הדבר האמיתי. <דמיינו כאן קישור למאמר של דב אנשלוביץ "חקירתו באזהרה של פעיל הימין הקיצוני">
ברוך קרא והרב עובדיה יוסף 123887
דיון 579, למתעניינים (וסליחה אם הרסתי כאן איזושהי פואנטה). למה בתור כותב מופיע שמו "דוב", עם ו', כשהוא מאיית אותו "דב"?
ברוך קרא והרב עובדיה יוסף 123889
כי למערכת יש העדפה לכתיבת דוב עם ו', והיא מתעלמת בגסות מרצונו של דב.
ברוך קרא והרב עובדיה יוסף 123894
זה לא פייר, כשנגה בקשה היא קיבלה. אתם עושים אפליה על רקע מיני, הא?
ברוך קרא והרב עובדיה יוסף 123895
בדוק שוב.
ברוך קרא והרב עובדיה יוסף 123899
רגע, מה זה? שינית את זה הרגע?
ברוך קרא והרב עובדיה יוסף 125469
פלאי הטכנולוגיה.
אני מוקסם כל פעם מחדש 126557
ברוך קרא והרב עובדיה יוסף 123919
במקרה שלי, למרות שאני חושב שהיה בה איזה קטע של טפשות, והיה אפשר להגיע לאמת מבלי לקרוא לי לחקירה, או לפחות לערוך אותה סמוך יותר למקום מגוריי, ברור לי שהיא לא נעשתה כדי להציק לי, או לעורר רעש תקשורתי.
ברוך קרא והרב עובדיה יוסף 123917
אני יכול להבין טכניקה כזאת, אבל התחושה שלי היא שאם זאת הכוונה יש בשימוש בה הגזמה רבה עד כדי כך שזה נראה יותר כתרוץ עלוב מאשר ככוונה אמיתית, כשהמניע האמיתי הוא להגיע לתקשורת או אולי אפילו להציק למישהו בלתי אהוד.
גם העובדה שיש מקרים כמו המקרה הנוכחי ומקרה הרב יוסף שבהם אין שום מקום לחקירה, ובכל זאת משתמשים (או שוקלים להשתמש) בכלי הזה, משום רמז לתחושה הזאת שלי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים