בתשובה לעוזי אורנן, 22/01/03 23:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במועצה האזורית משגב קיים בית ספר דו לשוני. אינני תושב המועצה, ואינני בקיא בפרטים, אבל נדמה לי שמדובר בדגם דומה לזה של נוה שלום, בהבדל אחד מהותי: לישוב נוה שלום באו אנשים בעלי מודעות חברתית/פוליטית מסוימת, להוכיח את יתכנותו של דו-קיום יהודי ערבי. לעומת זאת המועצה משגב כוללת בתוכה יישובים קהילתיים עבריים (ונדמה לי שגם לאחר בג"ץ קציר אין בהם קבלה מסיבית, או אפילו ספוראדית, של תושבים ערבים), וישובים ערבים קטנים אשר המועצה האזורית "הוקמה מסביבם". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו ביישוב קציר עצמו יש מספר משפחות ערביות (יש שני חלקים ליישוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי, קציר הוא test case וחלון ראווה. (ואינו במשגב) כמה משפחות ערביות יש ברקפת? בעצמון? בצורית, בגילון? בכל הישובים היהודיים ברחבי המועצה האזורית משגב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הישובים שציינת לא הוקמו על אדמות שהופקעו מערבים לפני יום האדמה המפורסם? כי אם כן לא הגיוני שיפקיעו קרקע מערבים כדי לתת להם אח"כ לגור בישובים שיוקמו על האדמות האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום? הפקיעו קרקע מהערבים על מנת להקים ישובים על האדמות האלו? מאיפה בא לך רעיון העוועווים הזה? הקרקעות הופקעו לצרכי הצבא ("בטחון המדינה"). לאחר שהופקעו נזכר הצבא שהוא כבר לא זקוק להן, אלא שזה כבר היה מאוחר, מדי, שכן הפקעת קרקעות היא כידוע תהליך בלתי הפיך. מכיוון שנשארנו עם קרקעות שלא היה לנו מה לעשות בהן, אז רק בשביל שלא יתבזבזו, הוקמו עליהן הישובים האמורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חייבים להודות שאילולא אותה הפקעה לא היה קרקע להקמת בית הספר הדו-לשוני המחנך לדו-קיום וסובלנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר מישהו שבנותיו לומדות בבית ספר זה. יש לציין קושי שעוזי אורנן לא מזכיר: התלמידים היהודים צריכים להשקיע הרבה מזמנם בלימוד ערבית, וההיפך, ועדיין, סביר שהישגיהם בכיתות שהלימודים בהן הן לא בשפת אימם יהיו נמוכים יותר, יחסית. יתרה מכך, הזמן המושקע בלימוד ערבית הוא זמן שהיה יכול להיות מושקע בלימוד יותר אינטסיבי של עברית, חשבון, מחשבים, וכו'; בימינו ההישגיים, שבהם הורים רואים בגן טרום-חובה הכנה ללימודי משפטים, גם זו בעיה. זו אולי לפחות חלק מהתשובה לשאלתה של אסתי מתגובה 123269 אגב, לכל אלו שהריצו דחקות על מנהגי החג של הילדים היהודים והערבים, לפחות פעם אחת זה לא היה מצחיק: התלמידים הערביים בבית הספר באים, בין השאר (אולי בעיקר?), מעראבה וסכנין, שני כפרים שהיה בהם אקשן באוקטובר 2000, ובית הספר היה צריך איכשהו להתמודד עם זה. ועוד אנקדוטה: לדברי המכר שלי, התלמידים הערביים שם באים מבתים הרבה יותר עשירים, בממוצע, מהיהודיים. זאת מכיוון שהיהודים שם הם רוב ילדי הישובים היהודיים במועצה1, ואילו בקרב הערבים בית הספר הוא מבוקש מאוד, ומעטים זוכים ללמוד בו. 1 שנדמה לי שהם בחתך סוציואקונומי מעל הממוצע ליהודים בישראל, מה שעושה את העניין למעניין עוד יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רובם המוחלט של התלמידים בביה''ס בנווה שלום, הם אינם בני המקום, אלא תושבי הישובים (היהודים והערבים) שבאזור. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |