בתשובה לירדן ניר, 26/01/03 11:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בשפה יש מלים שנתפסות כיסודיות יותר והן שמבטאות את המצב הכללי, ויש מלים אשר נגזרו מן המלים הללו על מנת לבטא מצב ייחודי יותר ("בית" הכללי לעומת "בית-ספר", "ביתן"-bitan). המלים שאינן בסיסיות מסומנות ככאלה, והדוברים יכולים לשחזר מהן את צורת הבסיס, ע"י השמטת כל מה ש"מיותר" ו"נספח" לבסיס. בעברית, כשמדובר בבני אדם, לרוב צורת הבסיס היא זכר. כך, למשל, בנטיות הפועל. כך, בביטוי הכללי "אדם" (או "בן אדם"), אשר כולל בתוכו גם את הנשים. כך גם היותי אייל*ה* אלמוני*ת* קופץ מיד לעין (והפעם, מסיבות לשוניות שאינן קשורות לנדירותן הכה-מדויינת של הללו באתר...). יש שיגידו שעצם היותה של הצורה הנקבית מסומנת כחריגה ולא מהותית לבסיס משפיע על התפיסה של דוברי העברית את האשה ויחסם אליה. גם אם טענה זו נשמעת מופרכת מדי, נראה כי יש מקום לטענה חלשה יותר - היותה של הצורה הזכרית ברירת המחדל משפיע על תפיסת הדוברים את עצמם ואת מקומם בחברה (ובמו אזני שמעתי בחורה שטענה כי בילדותה חשבה כי המחשבות שלה, המנוסחות בנקבה, אינן לגיטימיות). בניגוד לזוגות כמעדר-מגרפה, כשמדובר בבני אדם ובמאפייניהם, יש משמעות למין של צורת הבסיס. בעברית, כאמור, רוב-רובן של המלים מהקבוצה ה"אנושית" (שהוגדרה בעירפול-מה לצורך הדיון) הוא זכרי בצורתו הבסיסית. כך "אדם", "עורך דין", "שרברב". לעומת זאת, ישנה קבוצה קטנה של מלים שצורת הבסיס שלהן היא נקבה – זונה, פילגש, גננת. במלים אלה לא נראה סביר (אנדרסטייטמנט מטעמי זהירות מדעית) כי החלוקה המגדרית שרירותית כמוסק מצמדי מגרפה-מעדר. כמו כן, ניתן אולי להציע כי גם במקרי מ"מ מרגע שכבר נעשתה החלוקה ונקבע מינם, חלוקה זו תשפיע על בני התרבות שבמסגרתה מדוברת השפה. ההשפעה יכולה להיות דו-כיוונית – גם על תפיסת הדוברים את העצמים עצמם בהתאם לתפיסתם את הנשיות/גבריות באופן כללי (השמש כ"מאור הגדול" או כ"רכה ומלטפת". כדאי לבדוק בקרב דוברים של שפות שבהן החלוקה המגדרית מעט יותר קונסיסטנטית...), וגם על תפיסתם את מאפייני הנשיות/גבריות בהתאם לתפיסתם את תכונות העצמים (במקרים בהם החלוקה המגדרית היא שריד לתפיסות או אמונות שהיו רווחות בעבר בתרבות, והשתנו). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה צורת הבסיס של גננת אינה גנן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ניחוש מעט מבוסס). שתי המלים נגזרות מ''גן''. אולם, בעוד שצורת הבסיס של מי שעוסק בטיפול בפרחים היא גנן, צורת הבסיס של מי שעוסק בטיפול בילדים היא גננת. לאישוש האינטואיציה - מי שמקצועה הוא טיפול בגינות נקראת ''גננית'' (גזירה מצורת הבסיס הזכרית), ואילו מי שעובד בגן ילדים נקרא, בדוחק, ''גנן''. חוסר הנוחות בכינוי ''גנן'' מראה שזו אינה צורת הבסיס ל''גננת'' (שכן בשאר המקרים אין כל בעיה בשחזור הבסיס ובקבלתו כמלה בפני עצמה),ומכאן גם ש''גננת'' היא הבסיס, כיון שממנה מנסים לגזור מלים חדשות. תופעה זו מתרחשת גם במלים זונה, כוסית ושרמוטה, שהולידו זון, כוסי ושרמוט (אני מתייחסת רק לשימוש העכשווי במלים, ובאמת מעניין לדעת אם גם במקור ''שרמוטה'' היא צורת הבסיס). המקרה של ''כוסית'' דומה מאוד לזה של ''גננת'', ובו משם נגזרה ישירות מלה בסיסית נקבית, כך שצורת הזכר מסומנת ומוזרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גננתן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אבל כוסית, כפי שכבר נדון לעייפה במקום אחר, היא מילה שנגזרת מהמילה כוס, שהטייתה בדרך היא דווקא בזכר. הטענה כאילו הבסיס של כוסית הוא נקבי היא נטולת יסוד. בדיוק כמו ''כוש'' ו''כושי''. וחוץ מזה, איילות הן כבר מזמן לא דבר נדיר באייל. אני חושב שיש יותר דיונים בין נשים בלבד באייל, מאשר דיונים בין גברים בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בהודעה שלי התייחסתי לכך ש"כוסית" נגזר משם (noun),והטענה היתה שכשמדובר על התואר, צורת הבסיס שלו היא נקבית (אני לוקחת על עצמי את האשמה בחוסר הבהירות - ניסיתי להבחין בין קבוצת האנושיים ותאריהם, לבין שאר האובייקטים, כשהטענה ההתחלתית היתה אודות הקבוצה הראשונה). במקור לא טענתי דבר אודות הקשר בין ההטיה של האובייקט לתואר הגזור ממנו, אבל דווקא ההערה שלך יכולה לחדד את הטיעון - גזירת צורת בסיס נקבית משם נקבי היתה יכולה, אולי, להיות מנומקת מטעמים לשוניים גרידא; גזירת שכזו משם זכרי קוראת להסבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרמוטה בערבית במקור היא סחבה לניקוי. סמרטוט . אגב , גם המלה שרטוטה משמשת במילון איילון - שנער לתאור אותו כלי ביתי חביב ולא מזיק (הנראה בעיני כסמל ומופת לנאמנות - מגבת מטבח לא תבגוד או תפנה את גבה אליך ) רק מאוחר יותר , ואולי בהשראת דמיון לא מפותח במיוחד הפכו מלים אלו לתאור נשים המתפרנסות ממישוש ושימוש בגופן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השרמוטה הערביה באה מאותו שורש שממנו בא השארם (כמו בשארם א שייח), בדיוק כמו שבת דודתה הפרוצה העבריה באה מאותו שורש של מפרץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילון של Wehr קובע ש شرموطة היא: rag, whore משורש מרובע, ואילו השורש "שרם" הוא small bay. לפיכך אין קשר בין שני השורשים. אגב, גם אני גלילי, וליתר דיוק - משגבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה, האסוציאציה הראשונה שקפצה לי לראש הייתה (איך לא...) השבועיים הדבילים שעברתי בטירונות. שם התעקשו לפנות אל המ"כ (מפקדת הכיתה) בתור "מ"כית" ואל המ"מ (מפקדת המחלקה) בתור "מ"מית". 1 ההתעקשות שלי לפנות אליה בתור "מ"מ" היו תמוהים אפילו בעיניה. 1ולא רק בלשון הדיבור, אלא גם בכתב. היא הייתה מסתובבת עם "חוברת תדריכים למ"מית" באופן חצי קבוע. _________ העלמה עפרונית משלימה פערים אחרונים מהשבוע שעבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשי תיבות הופכים למשלה משל עצמה. כמו ש-CPU ברבים יכולים להיות CPUs למרות שראשי תיבות של Central Processing Units זה עדיין CPU. ___________ עדי סתיו, תארן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טירונות אני לא יודע, אבל גם ח"כית - אותו הגיון בול... ______ דני, כנ"ל. לאחר שבוע דכאון אחרי הבחירות... והחלטה להאמין ב"הבל הבלים הכל הבל", בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי הרצאה (מרתקת! מרתקת!) של איש חכם אחד1 גיליתי שבניגוד לכל הגיון בריא, או אולי בעצם בגלל הרבה הגיון, האקדמיה החליטה לאשר את מ"כית ומ"מית. מסתבר, שבכל הנוגע לדרגות, הדרגה היא חד מינית. בכל הנוגע לתפקידים, התפקיד הופך לדו מיני,ומקבל סיומת נקבה. כך למשל הייתה לי מ"מית סג"ם 2 ולא סג"מית. הסמלת שלנו הייתה בכלל בדרגת רב"ט, אבל בהחלט ייתכן מצב שבו תהיה לנו "הסמלת, סמל חפציבה". טוב, כשאני טועה אז אני טועה. לפחות אני מתקנת את עצמי. 1ואם היה לי כוח לרדת ולחפש את הדפים שלי, גם הייתם יודעים איך קוראים לו. שמשון הופמן, יכול להיות? 2באותה הזדמנות גם גיליתי שצריך (בניגוד למה שכתוב בעיתונים הגדולים) לסיים את ראשי התבות הצהליים באות סופית, ולא ברגילה. _____ העלמה עפרונית, מותשת מרוב ידע חדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי 2 - מה, למשל מ"ך במקום מ"כ? מ"מ זה בכל מקרה עם אות רגילה ולא סופית, כי אומרים מ"ם-מ"ם, כלומר, את שמות האותיות. קמב"צ, לעומת זאת, אפשר לכתוב גם כך וגם כך. עניין של אסתטיקה. קב"ן רוב הפעמים כותבים עם אות סופית, נראה לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, כי אומרים מם-כף, ולא "מך".רגע, בעצם לא. לא יודעת. אני חושבת שזה נובע מהעובדה שמדובר בכ' דגושה, ו- ך היא לא דגושה. אבל כן צריך לומר קמב"ץ, וכן סג"ם (ולא סג"מ) וכן אג"ם ולא אג"מ. עניין של אסתטיקה? אולי, אבל ככה גם האקדמיה אמרה. 1 1והאקדמיה יודעת! _____ העלמה עפרונית, בדקה. זה אכן שמשון הופמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיוך המיני של שמות עצם הוא כן שרירותי. עם זאת, ישנה תופעה שבה מילים שמתארות נשים מקבלות מובן שלילי או מיני עם הזמן. כך קרה באנגלית: woman הפך מיני מדי ולכן עברו ל-lady שבתורה הפכה בעלת קונוטציה של זונה, וכך גם למילים דודה, כובסת וכו'. בנוסף, המקבילה הנשית למלים גבריות מהוגנות גם היא הפכה בעלת משמעות דגורטיבית. למשל: master לעומת mistress. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Woman ו-Lady בעלות קונטציות מיניות? אולי את חושבת על "מאדאם" - שם הקישור המיני אינו נוגע כל-כך לשיוך המיני, אלא דווקא למקור הצרפתי של המילה (והשווי Madam ל-Ma'am האמריקאי יותר, נטול המשמעות המינית). דודה וכובסת הן מילים בעלות משמעות מינית? לא ממש. השימוש הסלנגי שאני מכיר במילה "דודה" מתייחס בעיקר למשגיחות בבחינות. מיניות זה לא דבר שהייתי חושב עליו בהקשר זה. המילה "מיסטרס" אינה בעלת משמעות דרוגטיבית, כי אם מינית, וההקשר הוא ברור, בדיוק כמו שהמילה "עבד" זכתה לאותה משמעות ממש, באותו הקשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היום. לאורך ההיסטוריה זה מה שקרה למלים אלה, ועכשיו הן שוב בשלב אחר. למה המילה master לא קיבלה משמעות מינית? עובדה שזה קורה רק לצורות הנקבה. אפשר ללכת למכבסה בלב שקט... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שמשחקי "אדון-שפחה" אינם פנטזיה מינית נפוצה? (והמהדרים יוסיפו - אלא מציאות יומיומית עגומה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |