בתשובה לניתאי ארטנשטיין, 23/11/00 20:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תשובה קצרה (וסליחה לשאר המגיבים, אני מאד עסוק בימים אלו) אותם "6,000 מתאבדים" לשיטתך שנדרשת הגנה של חיילי צה"ל עליהם, הם אלו המונעים בין השאר את העברת כל הרצועה לפלשתינים - מצב בו *אף* *אחד* לא יוכל לדאוג שהישות הפלשתינית לא תייבא נשק כבד, יהיה פיקוח על שדה התעופה והנמל ההולך ומוקם בעזה, ומישהו ידאג למנוע את הברחת הנשק דרך מנהרות ממצרים לרפיח. כך שלהבנתי, זהו אינטרס של "חסידי ההשתלבות" בפוליטיקה הישראלית והפלשתינית דווקא לדאוג שישארו אותם אנשים במקום בו הם נמצאים. בדרך כלל (כמו בחברון למשל, אבל גם ברצועה) אלא אנשים ש"ארץ ישראל" חשובה בעיניהם יותר מ"מדינת ישראל" כלומר אנשים שחשוב להם להאחז באדמתם יותר מאשר איזה דגל מתנוסס מעליה. מה שיוביל בתורו (ולכך רמז ירדן בפרשנותו אותי אי-שם למעלה) לגבולות פתוחים עם היישות הפלשתינית, שמובילים לאופי אחר של שלום, מאשר שלום של גבולות סגורים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, איני רואה כל סיבה מדוע יש צורך בהתנחלויות על מנת להחזיק בידינו את גבול פלסטין-מצרים. כל ההתנחלויות ממוקמות צפונית לגבול זה, כאשר רק התנחלות אחת, רפיח ים, ממוקמת באיזו שהיא קרבה רלבנטית לגבול. נהפוך הוא - יהיה נוח בהרבה למקם שם קו מוצבים, דוגמת קו בר-לב ז''ל או קו התילים ברמת הגולן, ולהחזיק את הגבול בידינו בעזרתו. אגב, איני חושב שערפאת יוכל להעביר הסכם ללא שליטה פלסטינית מלאה בגבולות, בדיוק כמו שלא יכל להעביר הסכם בלי פשרה נרחבת יותר בירושלים. ובכל מקרה, אסור לנו להסתמך על שיקולים כמו אלו שהזכרת בבואנו להבטיח כי פלסטין לא תהפוך לכח צבאי ראוי לציון, שכן אם לדוגמא תבטיח את שליטתך בגבול פלסטין-מצרים, תוכל מדינת פלסטין לסחור בנשק דרך חוף עזה - אלא אם כן תחליט להחזיק גם אותו בשליטת ישראל, תוכנית לא פרקטית בעליל (אם אינך מסכים גם עם נקודה זו, אשמח לדון בה). לא. שמירת הבטחון תאלץ להתבסס, מזמן הקמתה של מדינת פלסטין, על טיפוח אינטרסים משותפים ולא רק על יתרון צבאי. כמובן שהמונח הזה, 'טיפוח אינטרסים משותפים', משמעותו בעיקר תגבור שליטתם הכלכלית של ישראל וארה''ב באזור, אך זו כבר נקודה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקצרה (באמת!) ההתנחלויות הן כלי ולא מטרה. הן *כרגע* בעיקר כלי להבטחת שהיית צה"ל במקום. אני יודע, נראה לך שאני הופך את הסיבה והמסובב – תשובה חלקית בפסקה הבאה. מרכזי אוכלוסייה ותעשייה הם הדרך להסכמי שלום "חמים", לגבולות פתוחים ולאינטרסים משותפים. ראה למשל את הקו של טדי קולק בירושלים – שכונות יהודיות מופרדות משכונות ערביות, לעומת הקו של אריאל שרון ושמואל מאיר המנוח – בית פה ובית שם בלב השכונות הערביות – בחינת יצירת מצב של אי יכולת להעביר גבול, שמשמעו שכל גבול יהיה סמלי בלבד דהיינו גבולות פתוחים. לכן, עצתי "הצבאית-מדינית" היא:שים מוצבים היכן שאתה מתכוון לסגת (ע"ע קו בר-לב), וישובים היכן שאתה מתכוון להשאר. אשר לערפאת – הוא הגיע למדרגה של סמל על אנושי אצל הפלשתינים והאוכלוסייה ברובה תקבל את כל מה שהוא יחליט. לגבי מתנגדיו מבית ומחוץ – זה כבר סיפור אחר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |