בתשובה לכליל החורש נאורי, 27/01/03 18:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי אתה טועה לחלוטין בהבחנה הזו בין "טייס, כלוחם" לבין "ג'ובניק בעורף". לעולם אין ידיעה מוחלטת, בוודאי לא של העתיד. אין טייס שמספרים לו את תוכניות ההתקפה של אוגדה, ולעולם לא יוכל אפילו לדעת אם הטיל אותו הוא יורה יעלה בסופו של דבר יותר חיי אדם מאשר לו לא היה יורה אותו. בוודאי לא אם ייטב המעשה האחד על האחר. ה"סמכות, הזכות והרשות" אינן נתונות בידו של אף חייל, יהא אחרון האפסנאים בפיקוד העורף או שמשון הגיבור, טייס בשייטת מטכ"ל. בסופו של דבר על החייל להחליט אם הוא לוקח לעצמו את הזכות והסמכות, או שלא. במידה ויש מצפון או מה שקרוי "חובה מוסרית", אינני רואה כיצד עובדת היותו של חייל "ג'ובניק" פותרת אותו מהחובה הזו. לגבי השיבוש של הפעולה, לפחות ההיגיון הפנימי עקבי ומובן. משעה שעליך להיות הנושא של פקודה בלתי חוקית אשר תביא (למשל, וללא קשר לפרשה הנוכחית עליה אינני יודע דבר) לרצח של עשרים בני אדם במכונות יריה אל מול הקיר, האם אדם נורמלי יישבש ברמייה את ביצוע הפקודה, או יסרב בגלוי וידרוש שחברו לפלוגה יהא זה שיביא את פקודת הרצח? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין אותה נכון, אני מוצא את העמדה שלך בעייתית. לא נראה לי שההגדרה של המצפון היא באמצעות "חובה מוסרית". לא כל פעם שאנחנו ממלאים את חובתנו אנו מצייתים לצו המצפון, וממילא השניים אינם זהים. בנוסף, התהיות שהעלה כליל נראות לי מוצדקות. קצין המודיעין לא רואה את התמונה הכללית, ולא יודע מה התוצאות הצפויות של הפעולה. יש לקצין גם חובה מוסרית להישמע למפקדיו (אני מניח שאם הוא לא היה מכיר בחובה כזאת הוא היה סרבן גיוס), חובה שעומדת מול החובה שלא-להעביר את המידע, ולא ברור מאליו איזו היא החובה המכרעת. בקיצור, בלגן. אני חושב שבד"כ כשמדברים על סרבנות מצפונית מתכוונים לביצוע פקודה שאדם *מרגיש* שהוא לא יכול לבצע אותה, ולשמור על צלם האנוש שלו. לא בגלל שזאת חובתו המוסרית שלא לבצע את הפקודה, אלא בגלל שביצוע שלה נוגד את כל הערכים והאמונות שלו. הדגש, באופן מוזר, הוא לא על התוצאות של הפעולה, אלא על העובדה *שהאדם עצמו יבצע אותה*. בגלל זה, למשל, פטור מטעמי מצפון לא צריך להיות קשור לקבלה של טעמים אלה (ז"א, לא מנסים לברר אם המבקש את הפטור צודק בהשקפתו המוסרית), אלא להצהרתו של האדם הדורש אותו שזאת היא אכן השקפתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש רמות שונות של סרבנות מצפונית. יש את המקרה של הצמחונים, שמסרבים לאכול בעצמם בשר, אבל מוכנים שאנשים אחרים יאכלו. זה נראה לי מתאים לתאור של סרוב לפקודה בגלל שאתה מרגיש *שאתה ספציפית* לא יכול לקיים אותה. לעומת זאת, בהחלט ייתכן שיש מקרים שבהם יש חובה מוסרית שהפקודה לא תתקיים. למשל, אני הייתי רוצה לחשוב שלו הייתי בצד השני והייתי אמור לסייע לתכנון פיגוע המוני, היה לי את האומץ לשבש את הפיגוע. בכל מקרה, אני בטוח שהיתה עלי החובה המוסרית לעשות זאת. כמובן שיכול לטעון מישהו כמו כליל שרק מי שתכנן את הפיגוע רואה את התמונה הכוללת, ואולי הפיגוע יביא להפסקת הכיבוש ובסופו של דבר להצלת חיים, ושיש חובה למלא פקודות ולהשתתף במאבק של עמך בלה בלה בלה... בסופו של דבר אם אתה יודע שאתה הולך לפוצץ פצצה במקום מלא אזרחים, נשים וילדים אין לזה שום הצדקה ללא קשר לתמונה הכוללת. --- אני כמובן לא יודע אם זה המקרה המקביל לפקודה שאותו קצין היה צריך למלא. אני מאוד מאוד מקווה שלא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |