בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי, 29/01/03 22:26
הפקרת המדינה 125269
הקמפיין של שרון דיבר מההתחלה ועד הסוף על ממשלת אחדות. גם הקמפיין של שינוי. אם מצנע היה מקבל בהכנעה את ''רצון העם'', הוא היה מצטרף לממשלה הזו.
חשבון פשוט 125271
שרון+לפיד=52 מנדטים.
גוש הימין=67 מנדטים.
אז מהו רצון העם?
חשבון פשוט 125287
גוש הימין מינוס ליכוד‏1 = 30 מנדטים.
30<52

1 אולי די כבר לכנות מפלגות על שם העומד בראשן?
לפי המדגם 125293
פינה שמאלית תחתונה של
סקר "דיאלוג" עבור "הארץ": 36.5% מעדיפים ממשלת אחדות חילונית, עוד 26.6% מעדיפים ממשלת אחדות עם הדתיות.
תגיד, אתה גונב טיעונים מגילית? 125589
''רצון העם'' שלך אינו יכול לכפות על ראש מפלגה פוליטית, שנבחר עפ''י הצהרותיו, להיכנס לממשלה שאינו רוצה בה. בדיוק כמו ש'האינטרס של העם היהודי' כפי שגילית מבינה אותו, אינו יכול לכפות התנהגות דתית על מי שאינו דתי.
תגיד, אתה גונב טיעונים מגילית? 125604
נכון. הוא לא יכול לכפות שום דבר על אף אחד. אבל אני כן יכול לטעון שהאמירה כאילו מצנע "מקבל בהכנעה את צו הבוחר" ולכן הולך לאופוזיציה פשוט אינה תואמת את המציאות - מציאות בה "צו הבוחר" הברור ביותר הוא השאיפה לממשלת אחדות.

מצנע לא חייב לעשות שום דבר בנידון, כמובן. לנגד עיניו עומדות כיום שתי שאלות: איזה צעד יועיל לעבודה מבחינה אלקטורלית? ואיזה צעד ימלא בצורה המיטבית את האינטרסים של מצביעי העבודה?

אני בסך הכל הצעתי את התשובות שנראות לי נכונות. מה מצנע יבחר לעשות - זה עניינו שלו. אני הרי לא יכול להעניש אותו. את הקול שלי הוא לא יכול לאבד...
מי זה ה"עם"? 125759
אם ה''עם'' זה מי שבחר את מיצנע, אז זהו ה''עם'' שבחר את מצנע כי הבטיח שלא ישב בממשלת אחדות, חזור ושנו. כלומר, הוא לא ממש צריך להיכנע לרצון העם (בוחריו) כי זהו רצונו שלו הוא ( של המפלגה). אם ''רצון העם'' שאליו מצנע היה צריך להיכנע, זה רצונה של מפלגת הליכוד, אז אולי בעצם מצנע , אם הוא באמת רוצה להיות נבחר ציבור הגון... צריך להתעלם מרצון האנשים שבחרו בו. אולי משום שאמר שלא יעשה מה שהליכודניקים רוצים. אולי, או שהתבלבלתי. או שמצנע התבלבל, או שהימין התבלבל. מהתחלה.
מי זה ה"עם"? 125858
66% ממצביעי העבודה רוצים את העבודה בממשלה. 76% רוצים את שינוי בממשלה. סיימנו? תודה.
מי זה ה"עם"? 125901
בוודאי שמדובר בדעתי האישית בעניין.

66% ממצביעי העבודה כבר לא יודעים מה הם רוצים (או לפחות רוב מתוך אלה) כי כל המדינה, כולל אוסף הנבלות של מרכז מפלגת העבודה (פואד, איציק, רמון ואחרים שאין להם אוריינטציה פוליטית לבד מביחס לכסאות) עסוקים במשימה של להפיל על ה'שמאל', שוב את האשמה על המצב המדיני הצפוי.

אפשר להסיק מכך, כי השמאל המתון לא יכול לסבול יותר לשמוע שהוא אחראי לכל כשל שישנו כאן.
זו באמת אחריות לא מציאותית, ומה שאתם צופים בו זו תבוסת האגו והסיבולת כנגד ההאשמות. שלא בצדק. הימניות ניצחה לא רק בקלפי, אלא גם בעמידותו של כושר השיפוט השמאלני.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים