 |
|
 |
||
|
||||
 |
חשבתי שזה בכלל לא מזיז לי כל החגיגה עם האסטרונאוט הישראלי הראשון. משהו כמו מקום ראשון בארוויזיון- מה זה חשוב בכלל. אבל הכאב הזה וההלם מההתפוצצות. זה שאנחנו ממש *מכירים* את אילן רמון. והיינו שותפים לכל התהליך, אפילו שזה היה עם קצה של חיוך מבטל. שהסוף הנורא הזה יתרחש. זה שזה קרה בעצם ב"שום מקום" מבחינה מרחבית, ושהם בעצם התאדו, נותן לי תחושה יותר זוועתית, על אף שזו ממש שטות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זאת היתה האמירה הכי נכונה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |