בתשובה לחנה, 04/02/03 14:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חנה - דווקא משום שאני מזדהה עם נטייתך(?) לטהרנות בשפה, אני חש חובה לעצמי לתקנך - אין "בכדי ש"... השימוש היחיד ל"בכדי" הוא עם חיריק בדל"ת, לציון "ולא בכדי", ברובד הפואטי של שפתנו. במקרה של "כדי", ניתן לעשות אחת משתיים: או לכתוב, בפשטות, "כדי", או - אם ברצוננו לסגנן זאת קצת יותר - "על מנת". וכעת, משסיימנו עם טרחנות נוקדנותנו, לעניין המרכזי - מוסר, פמיניזם, שוויוניזם וכיוצא באלה ירקות טריים ומעניינים, של הפוליטיקה החברתית של תרבותנו הישראלית המתחדשת. בעיני, *ה*בעיה *ה*מרכזית היא, שעדיין(!!) לא השתחררנו מתבנית-המחשבה הפגומה והחולנית, לפיה נערה "נותנת" ולפיכך "מתבזה", בעוד הגבר "לוקח" ולפיכך "וואללה, שיחק אותה!". ואני שואל: עד מתי? מתי סוף-כל-סוף נראה, מתי סוף-כל-סוף נבין, שמין הוא פעילות מהנה לכל העוסקים בו (טוב, אם אחד הצדדים אינו / אינה נהנה/ית, כמובן שמן הראוי לחשוב על להגיד זה לזו, וזו לזה, שלום ולא להתראות? כך, לפחות, לפי דעתי), לא משהו שנכפה ולא דבר-מה, הכרוך בניצול או ב"כיבוש" (וואלעק, מה הקטע בהגדרה הזאת? על מה אנחנו מדברים כאן - על אקט אהבה בין נער לנערתו, או על כיבוש מוצב צבאי? הרי זה מגוחך!) - שני בני-אדם (או יותר... למה לא, למה לא) מכייפים יחדיו כי בא להם, נקודה. אותי, אישית, עם כל העניין הרב, שאני מוצא תמיד בנושא מוצא-המלים, ממש לא מעניין כאן, האם "שרמוטה" מוצאה מסמרטוט, מתפוז השמוטי, או משארם-א-שייך; מה שכן מטריד אותי הוא, למה אנשים עדיין, בראשית האלף השלישי לספירה, בעידן הלוויינים והאינטרטנט, עדיין מתעקשים לראות ביחסי-מין בריאים ובאורגזמות נהדרות דבר מלוכלך ושלילי. הרי נגד זה בדיוק זעקו פרנק ודקינד, מ. ארציבאשב, א.ס. ניל וזיגמונד פרויד כבר לפני מאה שנה ויותר! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש "בכדי ש". הדוגמה המפורסמת ביותר מהספרות ההלכתית: אם יהודי עשה מלאכה בשבת, מותר לאחרים להנות ממלאכתו במוצאי שבת אם המתינו "בכדי שיעשה", כלומר: פרק זמן השווה לזמן עשיית המלאכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נותר לי אלא להסכים עם דבריך. ____________ חלקית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''חלקית'' כיוון שהמילה שרמוטה עדיין נראית לי מאוד בוטה ומכוערת. ואני כמעט ומסתייגת ממילים בוטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, המילה שרמוטה הינה מכוערת ומגעילה וטוב שכך. לא תמיד מעוניינים לבטא משהו יפה, נעים וססגוני. לפעמים ישנו הצורך לבטא משהו מכוער בעזרת מילה מכוערת. הצורך של חנה לתאר משהו מכוער ומגעיל ע"י מילה יפה וחיננית הינו צורך מלאכותי המתאים לאקדמיה יותר מאשר לשפה ה"אמיתית", זו הנהוגה בפי רוב. המילה "שרמוטה" אינה באה לתאר בחורה השוכבת עם כולם. יש למילה זו ערך מוסף. ערך הכולל צדדים שליליים. דוגמא: "השרמוטה הזו כמעט נכנסה בי בצומת פי-גלילות". נו טוב, אולי בחרתי צומת לא טוב אבל הרעיון מובן. היום, כאשר אין (כמעט/לרוב) צד שלילי לבחורה השוכבת עם כולם/הרבה צץ הצורך במילה המקבילה למילה Bitch. המילה "כלבה" חלשה מידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם מילים שנשמעות בוטות ובעצם הן הרבה פחות מזה. למשל, לחרטט - מסתבר שהמקור הוא ערבי, ונגזר משמה של סכין הקיצוץ העגולה הגדולה 1 שבה מקצצים עשבי תיבול. הפועל הוא "לחרטט", ופירושו פשוט לעבור ולטחון שוב ושוב, לשגע את השכל. משום מה, עד ששמעתי את ההסבר הזה (בתוכנית של חיים כהן!), חשבתי שהמקור קשור להפרשות גוף. 1 מה שקוראים באיטלקית מצלינה, או משהו דומה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |