בתשובה ללוגי גרסקו-טוקלינדר, 07/02/03 17:47
משכיל, חילוני, בורגני. 127784
אם מר רצבי (מס' 11) היה מועבר למקום תשיעי - זה היה מניח את דעתך? בין כה וכה מדובר היה במקום ריאלי עבור שינוי, שלא ירדה מתחת ל-‏11 בסקרים.

לא חסרים גם מזרחיים שתומכים בעמדותיה של שינוי מבחינה כלכלית ומבחינת דת ומדינה. השגיאה שלך היא ששינוי עוינת את הדת. היא לא. היא עוינת את הממסד הדתי, את הכפיה הדתית. אדם מסורתי והגון יכול בקלות לתמוך באמירה שכל אדם זכאי לבחור את אמונותיו ואת התנהגותו בעצמו. גם אדם דתי יכול לתמוך בכך, אגב.
משכיל, חילוני, בורגני. 127802
יש נתונים (גם אם אומדניים) לגבי מספר הקולות שקיבלה שינוי מקרב הציבור הדתי?
משכיל, חילוני, בורגני. 127887
אין ולא יהיו. הציבור הדתי (להבדיל מהחרדי) אינו מרוכז בישובים מיוחדים, ולכן אין נתונים על הצבעתו.
וסקרים? 127933
אתה, שלא היססת להסתמך על משאלים כדי לדבר על רצונותיהם האמיתיים של מצביעי העבודה לא מאמין שאפשר לקבל מושג על הצבעת הציבור הדתי באותם כלים?
וסקרים? 127968
מה, יעני, א. "האם אתה מגדיר את עצמך כחילוני, מסורתי, דתי או חרדי?"; ב. "למי הצבעת?"
שאלה א' היא בעייתית. לדעתי. גם שאלה ב', ת'אמת. השילוב ביניהם הוא פצצה סטטיסטית מתקתקת.
משכיל, חילוני, בורגני. 128013
בקיבוץ הדתי הגדול בארץ, קבוצת יבנה, שינוי קיבלה 5% מהקולות ומרץ 4%.

מפד"ל קיבלה 47%.
פרענק, משכיל, חילוני, בורגני. 127822
אכן, מזרחיים ‏1 שגדלו בבית מסורתי, גם אם הם חילונים לגמרי בעצמם, נושאים איתם מידת מה של "יראת כבוד" כלפי הדתיות. אלה שגדלו כחילונים חסרים אותה. אני לא מוצאת מונח טוב יותר מאשר "יראת כבוד" - לא מדובר בנשיקת ידו של הרב, אלא בהתפשרות על שמירת שבת, למשל. במין מוכנות להתפשר ולהתחשב, בלי עקרונות מוצקים.

אני רואה את בני משפחתי המורחבת ‏2 נוסעים בשבת, אבל לא מדליקים אש. אחרים לא מבצעים שיחות טלפון בשבת, אבל מרימים כשמתקשרים אליהם (אולי זה הילדים...). אחרים נוסעים וגם מדליקים אש, אבל יעדיפו לעשות עיקוף עם האוטו ולא לעבור ליד בית הכנסת, שמא יראו אותם המתפללים. הכללים האלה משתנים על פני זמן - פתאום פלוני מודיע שהחליט לא לנסוע יותר בשבת, או לא לראות טלוויזיה, ואחר כך חוזר לסורו, וההפך. יש פה ריקוד מאוד גמיש, תקרא לו אופורטוניסטי או חסר חוט שדרה, אבל הוא מאפשר לאחוז את החבל משני הקצוות - גם לקיים חיים חילוניים כמעט, גם לא לשכוח את המסורת.

ומכאן למה שאמרת על הממסד הדתי וכפייה דתית: מזרחיים שגדלו כך אולי ינהגו כחילונים לגמרי כשהם מופרדים ממשפחתם המורחבת, אבל עדיין אין להם "דרייב" חזק מספיק ללחום בכפייה דתית. הפרדיגמה אינה של כפייה מול חופש, אלא של ניסיון לדו-קיום בשלום.

הקונפליקט בין מסורתיות וחילוניות נפתר היטב בחיי היומיום, בגלל המוכנות הגבוהה של המעורבים בדבר. בחיי המדינה הוא הופך להיות בעייתי - נאמר, כשמדברים על תקציבים לישיבות. איך אפשר גם לתת להם וגם לא לתת? ממה שאני רואה, נוטים לומר על התקציבים האלה "נו, שיקחו", בטון סלחני, ולראות בזה מעין "מס" ‏3. אבל מצד שני, תמצא גם הרבה ביקורת נקודתית - על האברכים שלא עובדים, למשל - כי עבודה זה ערך. או על מתנחלים דתיים, כי הם מסכנים את חייהם וחיי ילדיהם. הקיצוניות היא מושא המלחמה פה, ולא המוסדות המושחתים, או חלוקת התקציבים.

1 כמובן, זה יכול להיאמר גם לגבי אשכנזים - נאמר, אנשים שהתחנכו בבני עקיבא (שבעצם היא תנועה מעורבת). אבל באופן גורף, הדתיות האשכנזית התעצבה באופן "אורתודוקסי" או מחמיר יותר מזו המזרחית/ספרדית. נדמה לי שנסים קלדרון התייחס לזה בהרחבה פעם.

2 והכוונה גם לדור של אלה שעלו ארצה בשנות החמישים, וגם לדור השני, ילדיהם. אני מניחה שזה יתמוסס קצת בדור השלישי.

3 וכך גם אפשר לראות את דברי הרב עובדיה בתשדירים ("הצבעת לש"ס, תלך לגן עדן"). ההצבעה לש"ס, או סתם השלמה עם תקציבים גבוהים למוסדות דת, נתפסת כנראה כסוג של ניקוי מצפון.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים