 |
לא נראה לי שאיזה מדינאי מפוקח חשב אי פעם שאם ''רק נצא מהשטחים הכל יסתדר''. ''הכל'' מטבעו אף פעם לא מסתדר.
''הנחה שהסכם שלום הוא בסופו של דבר הצעד הנכון'' איננה הגישה המדינית המעשית של ה''ימין''. יש להבדיל בין דיבורים וחלומות (למשל, מובראק אולי חולם להשמיד את ישראל, אולם זו איננה מדיניותו) לבין מעשים. המדיניות המעשית של הימין היא התבססות גוברת והולכת בשטחים, אשר נוגדת מעצם מהותה הסכם שלום.
הגישה המקובלת של מה שקרוי ''ימין'' איננה ''מודעות למורכבותו'' של הסכסוך. זה איננו אלא תרוץ על מנת שלא לעשות דבר אשר סותר את האידיאולוגיה הבלתי מציאותית, מתוך איזו תקווה ילדותית שמתישהוא בעתיד יהיה שלטון של אנשים מבוגרים (קרי, העבודה) אשר ילכלך את ידיו בפויה הזה.
זה גלגול מודרני של האידיאולוגיה מבית מדרשו של ז'בוטינסקי - ''לכבוש את ההר או למות'', מעין גישה הרואית טרגית אשר מחשיבה את הכוונות ואת הנסיון לכשעצמו כחזות הכל, ואיננה מבחינה כי במדינאות המעשית התוצאות הן החשובות. המוצא האפשרי היחידי הוא הליכה תמידית על הסף מתוך ציפייה לכך שאיזה כוח חיצוני (מעצמה זרה, ''אומות העולם'' וכו') יכפו עלינו לבסוף את המציאות. כך האידיאולוגיה הטהורה נשארת שלמה, וניתן להשלים עם המציאות ללא בגידה במורשת.
זו הבעיה הבסיסית של שלטון הליכוד. זו ההמתנה הדרוכה למלחמה שרק תגיע, או התחנונים לממשלת אחדות. גם אנשים נבונים בליכוד מבינים שהמשך השהיה בשטחים ימיט חורבן על המדינה. הם פשוט בעלי גישה מדינית של נערים רומנטיים בני טיפש-עשרה, אשר יעדיפו להקריב את עצמם ולא לוותר. לנסות לכבוש את ההר ולעזאזל עם הכל, כי מה שחשוב זו הכוונה וההקרבה העצמית. בתוך תוכם הם מתפללים שאיזה מבוגר אחראי יגיע ויכפה עליהם לעשות את מה שמחוייב המציאות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש