בתשובה לערן בילינסקי, 17/02/03 12:30
הזוג המוזר 130239
ארז (ליבנה, הביוכימאי) טלומר (הנושא) ונשאר לנו רק "במיכאלי" - הומאז' קטון למיכאלה זצ"ל שהיתה עונה על כל הקושיות כאילו היא תשבית קטנה.

זכיתי בפותרת שלא ענתה כלל?
הזוג המוזר 130240
ואולי זה "ארז, טל ומרב מיכאלי"?
אבל למה בחידות? :-)
למה לא? 130242
זה נותן לי הזדמנות לזכות בפותרות. מה רע?
את איזו מבין פותרות האייל הית לוכך איתך ולמה? 131084
את איזו מבין פותרות האייל הית לוכך איתך ולמה? 131091
אני מנוע מלענות מטעמי חשש לשלמותי הפיזית והרוחנית.

אני גם מציע שנגדע את הפתיל הזה כאן, מאותם הטעמים.
הזוג המוזר 130243
המילה "טלומר" נמצאת בתוך המחרוזת: ארז *טל ומר*ב מיכאלי
מתי-מטיקה 130244
(+), ואף מעבר לכך. הגרסים טרם הופרלו.

גראציה.
מתי-מטיקה 130246
אה, חידודי שמוליק רוזן כאלה :-(

יוצר כבשים (4)
קפד ראשו - קהילה
קפד ראשו - הדודנית.
מתי-מטיקה 130256
עוד לא פתרתם? בחייכם.

התשובה - משבט, שבט, בט.
מצטרף באיחור 138126
אני מוכן לזכות במירב מיכאלי.

טלומרים, מה?
טלומרים הם המקטעים הקיצוניים של הכרומוזומים, ומשמשים כעין פקקים כדי שהכרומוזום לא יפרם כמו ריצ'רץ' (הוא הרי ערוך בצורה של גדיל DNA כפול).
להבדיל מרב המרחב ה"פנימי" של הכרומוזום, על גבי הטלומרים לא מצויים גנים (למיטב ידיעתי), והוא מאוכלס בצפיפות בחלבונים האוחזים בו בחוזקה וקושרים אותו בכל מיני קשרים מסובכים ומיוחדים.
ההנדסה הביולוגית היא דבר מעורר השתאות, אך לא חף בתקלות.
תקלה שעלינו להתמודד עימה היא שתהליך השכפול של הגנום בעת התחלקות תא (=מיטוזה) אינו תהליך מושלם.
גם אם נזניח את השגיאות שנופלות בדרך (=מוטציות) ואותם התא עוד מנסה למזער, יש תקלה שתמיד קורה: הכרומוזום שלנו מתקצר.
למה? ככה, כי המנגנון לא מושלם, הוא עובד, וזה כל מה שנדרש ממנו, להחזיק אותנו בחיים מספיק כדי שנמליט צאצאים.
כך, בכל מחזור של חלוקת תא, אנחנו מאבדים חתיכה מהתוכנה שבונה אותנו.
מסתבר שזוהר צדק, באמת כל יום אנחנו הופכים מחומר לאבק...
כל עוד מדובר "רק" בעיכול של הטלומר ניחא, אבל כאשר האיזורים המקודדים לגנים מתחילים להרגיש בנגיסה, התא עשוי להכנס לסחרור של אובדן שליטה. ככה מקבלים בין השאר סרטן, וגם מחלות זיקנה.
האירוניה בכל העסק היא שיש לנו את הפתרון, הוא נמצא אצל כל אחד ואחד מאיתנו, ובכל תא, אבל אנחנו לא משתמשים בו : הטלומֶרַז.
כן, יש אנזים שהתפקיד שלו בחיים הוא ככול הנראה לתקן טלומרים ולהאריך אותם מחדש. (אומרים גם שהוא כנראה ירושה שקיבלנו מרטרו-וירוס קדום מפני שהוא סוג של Reverse Transcriptase, היינו הופך RNA ל-DNA).
הבעיה היא שאנחנו משתמשים בו רק בהיותנו עוברים, ואחר כך הוא מושתק ולא נעשה בו שוב שימוש. למה? לא יודע. אני לא יודע אם מישהו כן יודע.
כאשר התגלה האנזים, היתה חגיגה גדולה, וכולם חשבו שהנה נמצא מעין הנעורים, אבל כנראה שלא כך הדבר, כי אחרי עבודה רבה שעשו עליו (תודה בכל אופן על הבעת האמון שוטה), הרוחות קצת נרגעו.
אז איך כל זה מתקשר לשיבוט ודולי?
דולי התחילה את חייה עם כרומוזומים של כבשה בת 6.
לכן, כנראה שהכרומוזומים שלה היו מעוכלים בקצותיהם, ולכן, אולי, נותר לה פחות זמן לחיות כמו בנאדם, אהה..כבשה.
__
נא לשלוח אליי את היפה והאמיצה עם הלחמניות.
מצטרף באיחור 139154
הטלומרים הם מקטעים של כמה בסיסים שחוזר על עצמו (די הרבה) פעמים, ככה שקשה לי להאמין שיש שם גנים.
הבעיה היא לא הסליל הכפול - הבעיה היא שה-DNA שלנו לא מעגלי - חיידקים לא צריכים טלומרים.
מצטרף באיחור 139161
נכון. ונכון.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים