בתשובה לרועי, 22/02/03 1:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל אחד והרגליו. יתכן שלא קיבלתי את הרושם הנכון אבל הדיאלוג הבא כבר נשמע עשרות פעמים: מישהו: מה הסלולרי שלך?/יש לך סלולרי? (בד"כ אחרי שמסרתי לו מספר טלפון בבית לצורך כלשהו) אני: אין לי סלולרי. מישהו: איזה כיף לך./אני מקנא בך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת, לפעמים אני לא מבינה אנשים. אני מנחשת שהחברים שלך אינם ראשי השב''כ, אשר ברוב אומללותם נאלצים לשאת פלאפון ממקום למקום, כיוון שעתיד המדינה מונח על כתפיהם. אם מישהו אומר לי שאין לו פלאפון אני מיד חושבת על כמה הוא מסכן, כי כשהוא ייתקע בחדר המדרגות לא יהיה לו איך לקרוא לעזרה, ואז אני נזכרת כמה מסכנה אני הייתי כשזה, ומקרים דומים, קרו לי. והנה נסיון לפסיכולוגיה בגרוש - התגובה השטותית של ''כמה אני מקנא בך'' באה בדיוק כדי לתת את הרושם של ''גורל המדינה מונח על כתפיי'', ו''כמה הייתי רוצה להיות כמוך, סתם אדם רגיל, שיכול להיעלם לו לשעה-שעתיים ושום מבצע סודי לא יתמוטט בגללו''. אה, כמה טובים הם חייהם של האנשים הקטנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקנא ? ממש לא. מאוד נוחה לי האופציה להתקשר למי שאני צריך כאשר נוח לי אם לאחי כי שכחתי לקנות משהו או לברר משהו בעבודה או אצל חבר. קרה כבר יותר ממקרה אחד שכבר יצאתי מהעבודה וניזכרתי ששכחתי משהו, ללא הסלולרי אני צריך לחזור ולסדר זאת או להתקשר מהבית בתיקווה שאני לא אשכח זאת עד שאגיע לשם. בסלולרי אני יכול לדאוג שמשהו יעשה את זה בחמש דקות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |