בתשובה לערן בילינסקי, 24/02/03 20:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מסכים. הרי גם כך השליטה בממשלה היא בידיו של רה''מ ושר ''סורר'' יכול למצוא את דרכו החוצה (אני מאמין גם שמהלך כזה יוכל לקבל הכשר ציבורי רחב יותר מאשר איזשהו צעד בכיוון הגבלת חופש העיתונות וכדומה). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וגם אני לא מסכים. העובדה שרה''מ ממונה על רשות השידור מאפשרת לו, במידה מסויימת, להכתיב תכנים ולמנות את אנשי שלומו. אינני טוען שזה דבר רע באופן אינהרנטי ואני חושב שזה אפילו לגיטימי שלשלטון הנבחר יהיו יד ורגל בשידור הממלכתי, כמייצגים של הבחירה הדמוקרטית (ולא הסיעה של רומן ברונפמן). עם זאת, הייתי מעוניין, כאזרח, שמשרד רה''מ ישמור על מרחק מסויים מהשידור הממלכתי כדי למנוע אצלי את התהיות לגבי השאלה האם יש התערבות של משרד רה''מ בתכנים. אפשר להשיג את זה על ידי שקיפות, אולם אני מעדיף למנוע את הצורך באותה שקיפות (שאין לנו דרך לבדור אותה באמת) על ידי ריחוק-מה של משרד רה''מ מרשות השידור ופיזור הסמכויות הקשורות אליה כדי למנוע ''מונופול'' בשליטה, ואפילו מראית עין של השפעה לא רצויה על התכנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום, שנה לאחר שנכתבו הדברים, אפשר לראות את בראל בראשות הטלוויזיה, את אורי דן, ''עיתונאי הבית'' של רה''מ שרון, יושב כמעט באופן קבוע ב''יומן'', ואת יוני בן מנחם בראשות הרדיו. אני בהחלט חושב שמשרד רה''מ שלח יותר מיד ורגל כדי לשלוט בתכני השידור הממלכתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |