בתשובה לאפופידס, 24/02/03 21:40
קים בעל שרירי הפלדה 131854
על זה רציתי לדבר איתך! בדיוק על זה רציתי לדבר איתך!

אתה מבין, היה לי חלום. ובחלום, אני מסתובב עם משה דין (אני חושב, הרטיה נעלמה לו במהלך החלום) בצפון הארץ, כשבטעות אנחנו נכנסים לכל מיני מקומות יישוב של מדינות האיזור, מוצאים מין הריסות שכאלה, ושם תופסים אותנו חיילים צפון-קוריאנים.
הם מביאים אותנו לבניין קומות גדול (בסביבות מאה קומות), שמשמש לכלא וגם להפקת איזה מן סרט כלשהו. אז מסתובבים שם שומרים צפון-קוריאנים, וכל מיני אנשים עם מראה מערבי שעסוקים בהפקה הזו, בעיקר מזיזים מסכים וקלטות ממקום למקום. אז שמים אותי ואת מוישה באיזה חדר, ומשאירים אותנו שם. לא סוגרים את הדלת, אבל אם אנחנו יוצאים, ואיזה שומר צפון-קוריאני רואה אותנו, אז הוא מחזיר אותנו פנימה, ואם איזה בחור מההפקה רואה אותנו, הוא קורא לשומר. אז אנחנו מנסים לחסל כמה מאנשי ההפקה, להגיע למעלית, לחכות שהיא תגיע סוף סוף, כדי שנוכל לרדת ולהמשיך בבריחה, איכשהו, אבל זה לא עוזר, איזה שומר או מפיק תמיד גורם לנו להתפס. אנחנו גם מנסים לברוח מהחלון, אבל החלון נפתח לאיזה מין מרווח בין-מרפסות כזה כמו בשכונות מסויימות ברמת-גן, ואנחנו לא מצליחים להגיע משם לשום מקום.
בסוף אני מתחפש למישהו מההפקה, ומתחיל לאסוף קלטות, כדי להוריד אותם למטה. אז אחד רואה אותי, ואומר לי שאסור לי לקחת קלטות, בלי אישור בכתב מאיזה מישהו מלמטה. אז אני אומר לו שאני אומר לבחור ההוא, והוא יתרגז, אז הוא אומר לי שבסדר, אבל רק עם אישור בכתב הוא נותן לי לקחת קלטות (הקלטות סתם מונחות בכל מקום, איזה לחוץ!). אז אני סתם הולך למעלית, מחופש לאיש הפקה, ולא מטרידים אותי, המעלית מגיעה מהקומה ה-‏96 לקומה שלנו (92), אני נכנס, וככה נגמר החלום.

ואם זה לא מספיק בשביל להסביר לך מדוע אני רוצה שקים ז'ונג איל יופל משלטונו, אני לא יודע מה עוד אני יכול לומר.
קים בעל שרירי הפלדה 131867
אוקיי. עכשיו הכל מובן. אגב, תודה על הרעיון. עוד כשעתיים אעלה על יצועי והיום, אולי עקב עומס העבודה, נותרתי ממש בלי אף רעיון לחלום. בלק אאוט מוחלט. אבל אתה נתת לי קצה חוט ועם קצת עבודה אבנה משהו מותאם אישית לי.
טוב, אני רואה שאין ברירה אחרת :-( 132054
משה דיין ללא רטייה הוא התגלמות גיבור המלחמה בשיא אונו, לפני שנפצע. אדם עשוי ללא חת, ואיתו אתה מסתובב, מרגיש מוגן. עם זאת מדובר בשופט (דיין), ויש לזכור כי עיניה של אלת המשפט מכוסות תמיד. לכן, שופט שעיניו גלויות יהיה מוטה, לא אובייקטיבי וממהר לדון ולהעניש.

צפון הארץ - אני מניחה שמדובר על ארץ ישראל. אבל בעצם מופיעות שם כל "מדינות האיזור" כהגדרתך, ואף חיילים מן הקצה השני של העולם. שוב מצב שבו יש לכאורה שליטה בעניינים (טיול עם גיבור מלחמה לאזור שבשליטה ישראלית), שהופך למצב של חוסר אונים. אולי גם חוסר צדק, כיוון שהחיילים לא שייכים הנה.

בניין של הפקות סרטים - שוב אתה נקלע למציאות, שהיא בעצם לא מה שהיא נראית. מישהו אחר, לא אתה, מחליט איך תיראה התפאורה ומה תכלול העלילה. בין כל אותם אנשי הפקה, אתה בורג במערכת. "שמים אותך ואת מוישה(!) באיזה חדר" - גם האגו שלך (החולם עצמו) וגם האגו של דיין ביחד לא מספיקים כדי להחזיר את השליטה על המאורעות. הניסיונות החוזרים ונשנים שלכם לברוח - לנפץ את המסגרת שנקלעת לתוכה - לא עולים יפה. ומה שהתחיל כטיול בחזה נפוח, הופך להודאה כואבת במגבלות שלך מול כוחות גדולים יותר.

הפתרון שמצאת הוא להתחפש ל"מישהו מההפקה", כלומר ללכת בתלם ולהיות "כמו כולם", גם אם רק למראית עין, ובלבד שייתנו לך להמשיך בדרכך. אבל אתה לא מוכן לצאת כקליפה ריקה - אתה מתעקש לקחת איתך את הקלטות (=נתונים, מידע, זיכרון, חוויות עבר, כל הדברים שעושים אותך למה שאתה היום). הוויכוח על הקלטות הופך למאבק כוח מול נציגי המערכת הבירוקרטית. בעצם, הם חשים שאתה גוזל מהם (לגזול קלטת מתעשיית סרטים), גם אם "יש קלטות בכל מקום". אתה לא מבין בעצם מדוע המגבלות מוטלות עליך - הרי מדובר בעניין של מה בכך.

96 , 92 - אולי מדובר בשנים האלה? אולי בציונים בבחינות? אולי בטמפרטורה קרובה לרתיחה? :-)

בכל אופן, החלום נגמר ב"נצחונך" - אותו השגת בדרכי עורמה ועקיפין, ולא לפני שהעלמת משם איכשהו את אותו דיין, השופט המחמיר. מה הלקח? לא יודעת. חשוב עם איזו הרגשה התעוררת מהחלום, טובה או רעה, וכך תוכל לדעת אם דרכו אתה "ממליץ" לעצמך להמשיך לנקוט אסטרטגיות כאלה, או "מזהיר" את עצמך מהן. יש כמובן גם אפשרויות אחרות. אתה השופט (= דיין, הי-הי).

* * * * *

ועכשיו, מיסטר כליל, אפשר אולי להפסיק עם הקים ז'ונג איל הזה, לכל הרוחות?
טוב, אני רואה שאין ברירה אחרת :-( 132062
הפעם זו רק אזהרה, אבל אם כליל ימשיך להתגרות בי...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים