בתשובה לאוסף בולים זה דבר חינוכי, 26/02/03 10:43
כרגיל 132507
ולי חסרה האופציה ''אביבי''. אני יודעת שבארץ אביבי יומיים בשנה, אבל בארץ גם מושלג יומיים בשנה, ובכל זאת השלג קיבל קטגוריה. ואני בכלל אוהבת מזג אוויר אביבי.
ושבעה ימים אביב בשנה 132508
וסגריר וגשמים כל היתר...

ויש כאלו שאומרים שהתכוונתי בעצם לפולין.

(כדה''ב)
כאן לא אשמע את קול הקוקיה,כאן לא יחבוש העץ מצנפת שלג 132518
...אולי רק ציפורי מסע יודעות...את זה הכאב של שתי המולדות.
לא פולין כי אם ליטא 132531
ושבעה ימים אביב בשנה 132571
הפרשנות של פולין (או ליטא) משאירה הרבה סימני שאלה. על איזה חורבן ודלות את מדברת, ממושבך באלדורדו מוכת הביצות והחול שלנו? וכמה בכלל שוררת על ארץ הולדתך, שאת מרשה לעצמך את הבית האחרון?
מצד שני, גם הפרשנות (המקובלת בעם?) של ארץ-ישראל לא לגמרי ברורה: מהם השבעה ימים השמחים והפורחים האלו?

אני מכיר פרשנות אחרת: "שירי ארץ אהבתי" (שהאמור הוא הראשון משלושתם) בכלל לא מדברים על ארץ גאוגרפית, אלא על טריטוריה רגשית. של איזה רגש? נו, זה כתוב: האהבה. לי הפרשנות הזו נדמית יותר מניחה את הדעת, בפרט כאשר קוראים את שיר ב', המתחיל בשורה "בארץ אהבתי השקד פורח". אגב, כדאי להכיר את הבית האחרון שלו, שלא נכנס לשיר המולחן.

התיאוריה שקראתי גורסת שהוא לא נכנס לשיר המולחן כדי לא לקלקל את הפרשנות הרצויה לעם, לפיו השיר מדבר על ארץ ישראל. לא לגמרי ברור לי מה עוד נשאר לו (לבית) לקלקל, אחרי הבית שלפניו - "אך מי עיני נשר לו ויראנו", וגו'. את שני הבתים קשה (לי) להסביר במונחים של ארץ ישראל (כאילו מה, שיר על כשלון קליטת העליה? נו באמת). ולעומת זאת, בפרשנות של יסורי חיפוש האהבה, הם תופסים את הלב בתפיסה איתנה וברורה - ולוחצים, שיכאב.

כן, בעצם "מניחה את הדעת" שכתבתי קודם הוא לא בחירה מוצלחת של מילים. יותר כמו מחניקה בגרון.
ושבעה ימים אביב בשנה 132572
אם היית יודעת באיזה רחוב הנציחו את שמך בירושלים בשכונת נוה יעקב, היית מתהפכת בקברך.
ושבעה ימים אביב בשנה 276739
טוב, כל עוד לא הדביקו לי את כל הסיפורים שהדביקו על רחל, אני מרוצה.
ושבעה ימים אביב בשנה 276863
אזה סיפורים הדביקו על רכל?
ושבעה ימים אביב בשנה 276942
בעיקר רכילות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים