 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים עם הבעיה שאתה מעורר. אבל בכל זאת, קיים הבדל. לא מדובר בעובדה שכל אחד ואחד מאיתנו צריך לבתר חיה במו ידיו כדי ללמוד את הסבל שהיא עוברת, הרי אנו יכולים להיות אטומים גם בשעת המעשה הזה (אכן נפלא הוא האדם). אבל, ופה האבל הגדול, אסור לשכוח שזאת היא בדיוק הפעולה שאנחנו עושים בסופר. כלומר, אסור לנו להסכים לנתק הזה שקיים בחברה המודרנית בין המזון שלנו לבין סבלה של החיה. באם בחרנו לשאת בעול הזה על כתפינו, אז מדובר בבחירה לא-ראויה לטעמי ולא טובה, אבל בהחלט לגיטימית. איני שוכח את העובדה שאני עצמי אכלתי בשר מאז הוולדתי. אני גם לא שוכח את העובדה שהיה לי קשה נורא לא לאכול בשר בחודשים הראשונים, ושבתחילה עדיין ריח "על האש" גירה אותי. אולם, אני מאמין, שאכילת בשר (ועשית דברים נוספים, כמו צריכת סמים לדוגמא) מכסה את התודעה שלנו, אופפת אותנו בסוג של קהות, בסוג של אטימות. היום, אני חש אהבה גדולה הרבה יותר לחיות מאשר לפני שלוש שנים, היום ריח "על האש" נדמה בתאי אפי כריחן של גוויות, שאני מרגיש למרחוק. הניסיון האישי שלי אולי בלתי רלוונטי, אבל הוא בהחלט הוביל אותי להבנה (לא לידע, ויש הבדל) שאי-אכילת בשר מפתחת ביחיד חמלה הולכת וגוברת כלפי הכל, ומנפצת את האטימות שקיימת בנו. הייתי בשתי המקומות. אני מבין את הדחף, את היצר, ואת המלחמה בו. אני לא בא בטענות כלפי מי שאוכל בשר, אבל אסור שאף אחד מאיתנו ישכח את ההשלכות של מעשה זה, ושיקח את האחריות עליהם על עצמו, ולא יתחבא מאחורי תירוצים למיניהם. האדם אוכל-הבשר אוכל בשר מכיוון שזה טעים לו, ומספק בו סוג של יצר. לא משום סיבה אחרת. לא בגלל שהוא צריך, לא בגלל שאבותיו אכלו. אלא בגלל שזה טעים. וזאת צריכה להיות המעמסה האמיתית על מצפונם של אוכלי הבשר, שהם אוכלים בשר _בגללם_ ולא בגלל היותם בני אדם. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |