בתשובה לשועל, 10/03/03 21:26
ההוויה קובעת את ההכרה 134625
אני חושש שאני עדיין זקוק לדוגמה קונקרטית, שכן לא ברור לי שאכן יש הבדל בין שתי הקטגוריות שאתה מציע. אשר להלצה, היא הובנה.
ההוויה קובעת את ההכרה 134630
דוגמה של דיווח מוטה ביודעין ניתנה בכתבה. דוגמה לדיווח מוטה בסתר: עיתון מפוקפק בשם "אובייקטיבי". היום מעלליו כבר ידועים לכל, אך אני בטוח שבתחילה שמו הפיח אמונה בפי הקורא הממוצע.
אשר להלצה, אם היא הובנה לא נותר לי אלא לחשוש שהיא לא הצחיקה... :(
ההוויה קובעת את ההכרה 134632
ובכן, כעת יש לנו דוגמה קונקרטית על השולחן. אני טוען שאין הבדל בינה לבין דיווח מוטה ביודעין. אני, כקורא נבון, יודע שעיתון הוא גוף כלכלי. וככזה, מה שמנחה אותו הוא אינטרס כלכלי. כלומר, מלכתחילה, דיווחי "אובייקטיבי" לא יהיו אובייקטיביים, אלא יושפעו משיקולים כלכליים שונים, כמו גם "מעריב", "ידיעות" או כל עיתון אחר למטרות רווח. לכן, בשבילי לפחות, "אובייקטיבי" מעולם לא היה אובייקטיבי. כעת תוכל לחזור למה שכתבת בתגובה 134616 , ואז נוכל לדון על השאלה מתי משהו מוגדר כ"ליודעי ח"ן", ואני אטען שההבחנה הזו כבר הופכת את ההבחנה בין שתי הקטגוריות לכמותית ולא איכותית, ולכן, לטעמי, לבעייתית.
ההוויה קובעת את ההכרה 134898
סתם לשם סקרנות, איזה אחוז מאוכלוסיית קוראי העיתונים בישראל מהווים הקוראים הנבונים?
ההוויה קובעת את ההכרה 134899
אין לי שמץ. כמה שיותר, אני מקווה, אבל חושש שאתבדה.
134907
מייסד ידיעות אחרונות בקבלו איזה פרס אמר שהצלחת של ידיעות אחרונות נבעה מכך שהוא ניסה לצמצם את המשפטים בעיתון לשמונה מילים ומטה
מצד שני 134909
אם חמש המלים הראשונות הן בעמ' 5 הרי שכדי לקרוא את 3 המלים הנותרות צריך בד"כ לדפדף לעמ' 27 למטה.
ההוויה קובעת את ההכרה 135443
יותר מ- 10%?
עתון לחושבים שהם אנשים חושבים 134946
8%?
קוראי "הארץ".
תיקון: עיתון לחשובים שחושבים שהם חושבים 134947
חלקים נכבדים מהארץ הם שטותיים למדי (לא שאינם מהנים) ויש פעמים שהעיתון חסר חשיבות ומחשבה לגמרי אך זוהי דעה אישית
תיקון: עיתון לחשובים שחושבים שהם חושבים 134978
כך גם לגבי חלקים נכבדים מהאייל (לא מעט באשמתו של הח''מ), ועדיין, רוב באי האייל ראויים לתואר ''אנשים חושבים''.
ההוויה קובעת את ההכרה 134913
1) ניתן לומר כי "הקוראים הנבונים" = "יודעי ח"ן". לגבי האחרים, כבר ציינתי, זה לא שהם לא ממש יודעים, הם פשוט בסוג של הדחקה.

2) בבוקר חשבתי על דוגמה נוספת (משהו שקשור לחוסר שקיפות במינוי שופטים לבית המשפט העליון), אבל הספקתי לשכוח אותה. נסיון לשחזר:
המשלה של מערכת המשפט לעיתונות. אני מניח שחוסר השקיפות נובע מרצון למנוע מבעלי השפעה מסוימים התערבות בהליך המינוי. אך מכיוון שאלו גם כך ימצאו את דרכם, אנו מקבלים מצב בו הבחירה נראית חפה משיקולים זרים, כשלמעשה היא לא. אולי עדיף מצב בו אנו יודעים ששיקולים זרים מעורבים, ויודעים להסיק מכך מסקנות (אולי תגיבו כי במקרה של משפט אין זה משנה מה האדם ברחוב יודע או לא יודע, אך אני מאמין ששופט "מוטה" ביודעין ייתקשה הרבה יותר לפסוק בנושאים הקשורים באותה הטיה, מאשר זה המוטה בסתר).
ההוויה קובעת את ההכרה 134919
1. אני לא פסיכולוג. אם הם חיים בסוג מסויים של הדחקה אז אני באמת לא יודע מה לעשות.

2. מה שהבאת אינו דוגמה אלא אנלוגיה. אני עדיין רחוק מלהשתכנע שבעיתונות ישנו הבדל בין שתי הקטגוריות שהצגת. אני אנסה להסביר למה אני מתכוון. בברה"מ היה עיתון בשם "פראבדה", שזה "אמת" ברוסית אא"ט, אבל אני חושב שרוב הציבור הרוסי ידע, גם בלי שהיה צריך הסברים פסיכולוגיים, שהאמת ב"פראבדה", במקרים מסויימים, היא אמת למראית עין בלבד.
ההוויה קובעת את ההכרה 134932
1) אני לא מבקש ממך לעשות כלום. אני פשוט ממחיש למה עיתונות שעובדת היותה מוטה אינה מוטלת בספק עדיפה על עיתונות שעובדת היותה מוטה היא לא לחלוטין COMMON KNOWELDGE.

2) טענתי די בברור שזו אנאלוגיה ("המשלה...").
לגבי "פראבדה", זה אכן "אמת", אבל יש לי הרגשה שעובדת היותו מוטה הייתה די נגישה לציבור, לעומת "אובייקטיבי" בראשית דרכו. אני מבין את טענתך, אך נוטה לא להסכים.
ההוויה קובעת את ההכרה 135597
זו לא הדחקה אלא חוסר נסיון. בשום מקום לא מלמדים איך לקרוא בין השורות, ולכן רק מיעוט קטן שיש לו את הדחף הפנימי והסקרנות הבסיסית מגיע לזה.

הרי גם המתמטיקה היתה הופכת לנחלת מיעוט שולי בחברה לולא לימדו אותה בבית הספר.

הצעה שלעולם לא תיושם: לתרגל קריאה נכונה של עיתונות במסגרת שיעורי אזרחות.
ההוויה קובעת את ההכרה 135609
לבת שלי (כתה ו') יש שיעורים כאלה. אאל''ט הם תחת הכותרת ''תקשורת'', וכלולה בהם, בין היתר, גם צפיה מודרכת בפירסומות.
ההוויה קובעת את ההכרה 134986
ה Consumer Report האמריקאי עושה מאמצים עצומים לשכנע את קוראיו שהוא אובייקטיבי במידת האפשר‏1, וזה למעשה הקו העיקרי שלו כעיתון. השיקול ה*כלכלי* שלו לטווח בינוני וארוך הוא לשמור על אובייקטיביות במידת האפשר‏1. במלים אחרות, העיתון הזה מצהיר שאובייקטיביות היא העיקרון המרכזי שלו. אם יתברר לי שהעיתון - בניגוד להצהרותיו - מקבל תרומות מחברות שאת מוצריהן הוא בודק, אני ארגיש מרומה הרבה יותר מאשר אם יתברר לי ש"מעריב" חושב שיותר חשוב להגן על עופר נמרודי מאשר על האמת.
_________________
1- דהיינו, ביודעין. לית מאן דפליג שאפילו בתחזית מזג האויר אין אובייקטיביות מוחלטת, מהיותנו בני אדם.
2- אם רוצים להתקטנן אפשר לטעון שהעיתון צריך לשמור רק על מראית עין אובייקטיבית, אבל אני אטען שהדרך היעילה ביותר לשמור על מראית עין כזאת היא להתנהג בהתאם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים