בתשובה לארז ליבנה, 10/03/03 19:53
על תרופות וכוונות טובות 134639
אם נניח אתה מפתח תרופה כנגד מחלה משתקת חלקית לא קטלנית וכרגע יש לה 99% הצלחה אך האחוז הנוסף מת מהתרופה אך כדי לגלות זאת עליך להעביר את התרופה שורה של ניסויים שיקחו מספר לא קטן של שנים האם תעדיף להקל בבדיקות?
אך אתה יכול לטעון כי תקל את הבדיקות לתרופות כנגד מחלות קטלניות בלבד, בתרופה מסוימת האחוזים זהים לקודמת אך האחוז הנוסף מת ביסורים קשים לאט ובצורה קשה יותר ממוות "טבעי" של המחלה, תקל בבדיקות גם אז?
על תרופות וכוונות טובות 134698
אני בעד העברת ההחלטה אל החולה, לאחר שהנתונים יובאו לידיעתו.
על תרופות וכוונות טובות 134888
כנראה שלא הבנת את שאלתי
יש לך בתור הFDA
100000 תרופות לבדוק אתה יודע שיש בתוכן תרופות שאחוז מהמשתמשים בהן ימותו בכדי לגלות את התרופות הללו אתה צריך לחקור אותן במשך 10 שנים
על תרופות וכוונות טובות 134911
זה דומה לדילמה של "אם יכלת להציל מליונים במחיר חייו של אדם אחד, האם היית הורג אותו?"
(למשל, ג'ון טרבולטה ב"שם קוד דג חרב")

לדעתי זו שאלה מצפונית.
אתה אומר לעצמך: "אם אאשר תרופה לפני שאני משוכנע לחלוטין ‏1 שהיא בטוחה לשימוש, ומישהו יפגע, לא אוכל לסלוח לעצמי".
אתה תראה בעצמך נושא האחריות הבלעדי לפגיעה.
לעומת זאת, אתה לא עוצר לחשוב על חייהם של אלפים ואולי מליונים אשר ימותו או יחלו מפני שבחרת לעכב אישור תרופה, על אף שהיה בידך למנוע זאת.
אנו חיים בעולם בו אדם נדרש לקחת אחריות על מעשיו ולא על מה שלא עשה ‏2, וכדאי לעצור רגע ולחשוב אם זה מוסרי.

שוטה הכפר מציע, ואני מצטרף, להעביר חלק מהאחריות, לא כולה חלילה, לכתפי הרופא המטפל והפציינט.
אם אדם, בצלילות דעת מוכן ליטול על עצמו סיכון של 1% נזק בתמורה לסיכוי שיחלים, ורופאו מעודדו לעשות כן, לדעתי יש לאפשר לו.
במה זה שונה מניתוח? גם שם יש סיכוי לסיבוכים, ואף למוות.
כך, האשמה לא תפול באורח כ"כ טוטאלי על כתפי הרגולטור (FDA) ואני חושב שהמירב יהיו בריאים ומרוצים.

1 בינינו, יש דבר כזה להיות בטוח במאה אחוז?
ברור שלא, זה הכל עניין של ערכי סף שנקבעו מראש.
*תמיד* יש סיכוי שמשהו רע יקרה.
על אותו משקל, אין גשר שמסוגל לעמוד ב*כל* רעידת אדמה, מחליטים באיזה ריכטר אתה רוצה שהוא עוד יעמוד, ומעבר לזה - "אללה ירחמוּ".

2 כן, יש מיעוט יוצאים מן הכלל, "אי מניעת פשע", "רשלנות" וכד', וכולם סובלים מעמימות משפטית נוסח מרגלית הרשפי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים