בתשובה לדב אנשלוביץ, 16/03/03 19:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מראה שיש הבדל בין פייגלין ובין בן לאדן. אבל, להזכירך, הנושא שמדובר בו הוא לא בן לאדן אלא סדאם. האמריקאים לא נתנו שום הוכחה לקשר בין בן לאדן לסדאם ואין שום סיבה להאמין שסדאם דורש מהאמריקאים להמיר את דתם לאיסלאם. בסה"כ הוא רצה לכבוש את כווית ב91, וכנראה שיש לו אפילו איזושהן הצדקות לכך. ארה"ב החליטה להפציץ אותו ולהפעיל עליו לחץ צבאי, רק כדי שהוא יתיישר לפי הקו הפוליטי שלה. גם אם יש לו או יהיה לו נשק בלתי קונוונציונאלי אין יותר מדי סיבות להניח שהוא מעונין להפנות את הנשק הזה כנגד ארה"ב או אירופה (למרות שיש לו הצדקה לכך ע"פ הקריטריונים של פייגלין). במקסימום הוא ישתמש בנשק הזה כנגד איראן או ישראל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מראה שיש הבדל בין פיגלין ובן לאדן. (בכלל, את כל עניין פייגלין אני רואה כבלתי שייך לעניין, אך כיוון שהזכירוהו הסברתי שלפחות אותם הדברים ששמעתי ממנו נשמעים סבירים בהחלט, ועם רבים מהם אני יכול להזדהות). מה שכן אמרתי הוא שמדינת ישראל לא מהווה סיכון לבריטניה בעוד שעיראק כן מהווה סכנה, ולכן בלייר יוצא למלחמה שהיא לא דבר פשוט. לא רק שלהערכתי עיראק מהווה סכנה אלא שאני חושב שזו ההערכה גם של בלייר. כיוון ששנינו איננו נביאים לא יכולה להיות הכרעה חדה בינינו בעניין זה, ומדובר רק בהערכות ואמונה. חלק מהסיבות שבגללן אני חושב שסאדם חוסיין מסוכן הבאתי כבר בתשובתי ל ewilde . אביא עוד: עצם התנהגותו בימים אלה כשהוא יודע שהמלחמה בלתי נמנעת, ובעצם במקרה הטוב ימצא את עצמו במקום כשליט של מדינה גדולה ועשירה מסתופף עם בן לאדן באיזה בור, ובכל זאת אינו מוכן להתפרק מנשקו ולהיכנע מראה שמדובר באדם שאולי מפעיל גם שיקולי היגיון, אך לפעמים שיקולים אחרים של כבוד, למשל, מכריעים אצלו. גם ההתקפה על אזרחי מדינת ישראל שלא התקיפה אותו במלחמת המפרץ, מראה שמדובר באדם שאינו מהסס להפעיל טרור על אוכלוסייה אזרחית (זה בנוסף לרצח אלפי הכורדים בנשק כמי שכבר הזכרתי בתשובתי ל ewilde ). אני לא אומר שאני בטוח ואין לי כל ספק שכך היה נוהג סאדם חוסיין לו הושאר על כנו, אך קיימת סבירות רבה לכך, וכשבידיו נשק גרעיני זה מסוכן, והסיכון מסאדם חוסיין גבוה בכמה סדרי גודל מהסיכון מבן לאדן, במיוחד במצבו היום. אבי ז"ל היה אומר שההבדל בין פסמיסט לאופטמיסט הוא שהאופטמיסט חוגר חגורה וגם לובש כתפיות (שליקס) ליתר ביטחון. הפסמיסט לא חוגר חגורה ולא לובש שלייקס. . . ולכן נופלות לו המכנסיים. אני, שבעניין הביגוד אני נוהג כאופטמיסט, בעניין של סאדם חוסיין אני חושב שאסור למערב לאפשר את הסיכון. אבל כמובן כפי שכבר אמרתי אין לי שום הוכחה חד משמעית שאני צודק ואתה טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד עכשיו הסכמתי עם כל מלה שלך, אבל "התנהגותו בימים אלה כשהוא יודע שהמלחמה בלתי נמנעת, ובעצם במקרה הטוב ימצא את עצמו במקום כשליט של מדינה גדולה ועשירה מסתופף עם בן לאדן באיזה בור, ובכל זאת אינו מוכן להתפרק מנשקו ולהיכנע מראה שמדובר באדם שאולי מפעיל גם שיקולי היגיון, אך לפעמים שיקולים אחרים של כבוד, למשל, מכריעים אצלו." שבר אותי. איך אתה חושב מנהיג ישראלי היה מתנהג לו החליטה מעצמה לתקוף את ישראל לולא זה יתפטר? כמובן שאין מה להשוות, והשליטים שלנו נבחרים בצורה דמוקרטית, ולא ביצענו שום פרובקציות שמצדיקות מצב כזה, אך אתה טוען שעצם זה שהוא לא נכנע לתכתיב האמריקאי מראה על אופיו המשוגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא הבנת פרט זה, לא הבנת כלל את כל הגישה שלי. אני חושב שהממשל האמריקאי הזה חושש *באמת* מסאדם חוסיין. לא מדובר כאן באיזו מראית עין כדי להשיג יעדים אחרים, אלא ביטחון האזרחים בלבד. מראות האחד עשר בספטמבר הביאו את הממשל הזה לדמיין מראות אפשריים קשים בהרבה, והוא יוצא למנוע אפשרויות כאלה. סדאם חוסיין מחזיק (אמנם כמו רבים אחרים) בארסנל נשק כימי וביולוגי, וזו כנראה עובדה. חוץ מזה הוא עומד בפעם השלישית לפני השגת נשק גרעיני. לו היה סאדם חוסיין מוכן באמת ובתמים להתפרק מהנשק הזה, ובמיוחד לקטוע את תכניות הגרעין שלו, הוא היה יכול להגיע בנקל להבנה עם האמריקאים. לו היו רואים שלא נשקפת להם עוד סכנה לא היו יוצאים למלחמה כל כך גדולה ולא פשוטה, וסאדם חוסיין היה ממשיך לשלוט בעיראק. אין לו שום בעיה להפוך את האמריקאים לבני בריתו. האמריקאים כמהים לכך. לעולם לא אשכח איך יום לפני פלישתו לכווית, כשצבא עיראן נערך על גבול כווית, הוקלטה שיחה בין שגרירת ארצות הברית ובינו בה אמרה שאת אמריקה לא מענינים יחסי עיראק עם שכניה (הלואי עלינו מדיניות כזאת של ארצות הברית כלפינו). אשר למה שהיינו צריכים לעשות אנו אל מול היערכות צבאית של המעצמה הגדולה בעולם כלפינו, תמיד אמרתי שעלינו לעמוד על שלנו ולא להיבהל מכל שיעול שמגיע ממעצמה גדולה אבל גם את זאת אמרתי (ואם אחפש אוכל ללא ספק גם להביא מובאות מהאייל), שלעולם לא אמליץ להטיח את הראש בקיר, כלומר אם אין ספק שאמריקה עומדת לתקוף אותנו במלוא כוחה. וכוחותיה נערכים מולנו מה שעלינו לעשות הוא להיכנע מיד. מה נשיג במלחמה כזאת ? הרי זו איוולת גמורה. אבל, כמובן, הערכתי היא שלעולם לא ייווצר אינטרס למעמצה גדולה להיערך כך מולנו, כי אין אנו מסכנים אותה, ולמען מימוש מדיניות כזאת או אחרת או רק למען העמקת לשונם בתוך התחת של הערבים לא יעלה על דעתם להזיז שלוש מאות אלף חיילים, ולכן יש לנו מרחב גדול להתעקש ולעמוד על שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חפשתי בכל תגובותיי באייל את המילים "הראש בקיר". ומצאתי אותם ב תגובה 3893 תגובה 11524 תגובה 12110 תגובה 64098 תגובה 65545 כפי שתראה מקריאת הדברים, בניגוד לסאדם חוסיין לא אמליץ לעולם להטיח את הראש בקיר. בלי קשר ל"מחקר", עלה בדעתי משהו אחר שאולי נותן להתנהגות של סאדם חוסיין הצדקה הגיונית בכל זאת. הרי משטרו בנוי על שליטה באמצעות השלטת פחד. אפשר לראות את הפחד הזה בעיניהם של הגנראלים שלו שמתכנסים סביב שולחנו, וההיסטוריה שלו רצופה העלמויות ותאונות של רבים מהם, לפעמים רק בשל אשמה שכוכבם החל לדרוך בקרב הציבור העיראקי. לכן, כניעה לאמריקאים תציג אותו כפחות מפחיד והדבר הזה ידכא אולי את הפחד ויביא להפסקת שלטונו מבפנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין שדווקא כן הבנתי את דבריך, וכפי שציינתי, הסכמתי עם רובם. קשה לי להגדיר מה בדיוק נחשב הליכה עם הראש בקיר, אבל אני לא חושב שאם מעצמה תחליט סתם ככה שהיא תתקוף אותנו אם לא נחליף את מנהיגינו, תהיה הענות כזו רחבה מצדינו. שוב, אני מודע להבדלים בין המצב שלנו, לבין המצב בעיראק, ולכן זוהי נקודת המחלוקת היחידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי גם אני לא אוכל להגדיר את נקודת ''הראש בקיר'' המדוייקת, אך קל לי מאד להגדיר מצב שהוא כבר הרבה מעבר לנקודה הזאת. כששלוש מאות אלף חיילי אמריקה ובריטניה מרוכזים סביב ארצי, לאחר שהכח הזה והתכניות הוכנו בקפידה במשך חודשים רבים, והם אומרים בפרוש שאם לא אמלא את האולטימום שלהם הם עומדים לתקוף, ואני מאמין שהם מתכוונים ברצינות, אני יודע שאני ללא ספק נמצא בנקודה כזאת, וששום דבר טוב לא יצמח לי ולארצי מעקשנות סתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, במצב כזה אני לא בטוח שייצמח הרבה טוב גם מלהיכנע לדרישות המעצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר הציגו לסרבים את האופציה להחליף את המנהיג (מילושביץ) תמורת יחסים נורמליים עם המערב, העם עשה את הפעולה ההגיונית והחליף את השלטון. כאשר הציגו לישראל את האופציה להחליף את השלטון תמורת סיוע כלכלי (הערבויות) העם החליף את השלטון. (אם כי ניתן לטעון שרק אחוז החסימה החליף את השלטון) בעירק לעם אין ממש אופציה להחליף את השלטון גם אם זה ממש כדאי לו. מדובר בהחלטה של סדאם ושלו בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על גזר ואני מדבר על מקל. אלו שני דברים שונים לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש, במקרה של ישראל ארה''ב סירבה לתת את הערבויות, מדובר במעין מקל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כאשר הציגו לישראל את האופציה להחליף את השלטון תמורת סיוע כלכלי (הערבויות) העם החליף את השלטון'' אני מודה כי איני מכיר את המקרה עליו מדובר, אך לפי דברייך נשמע כי דובר על הענקה של ערבויות כפרס על החלפת השלטון, ולא על משיכת ערבויות קיימות אם לא ייתחלף השלטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל ביקשה ערבויות בגובה של 10 מיליארד דולר על מנת לגייס כספים בריבית הגיונית לשם קליטת גל העליה של 90-91. הממשל בהתחלה נטה לאשר את הבקשה, אבל ככל שהבחירות התקרבו הממשל דחה את ההחלטה פעם אחר פעם ורמז (בעיקר התבטאויות של ג'יימס בייקר) שארה"ב לא מרוצה ממדיניות הממשלה בישראל ומיד לאחר הבחירות, הערבויות אושרו. אני (וכך גם מספר עיתונאים באותה תקופה) ראיתי בכך התערבות גסה בפוליטיקה הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שזו אכן התערבות גסה, אך כמו שציינתי, מדובר על גזר ולא על מקל. לא דובר על הסכמה שפתאום נדחתה, או כדומה. מדובר על ערבויות אותן ביקשה ישראל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |