 |
ראשית, אולי באמת כדאי לחזור בנקודה זו לתחילת הפתיל. בכלל, הייתי ממליץ בדיונים הארוכים שמתפתחים פה ללחוץ מידי פעם על איזה כפתור "רענן", כדי לחזור ולהבהיר על מה בעצם הויכוח.
הפתיל התחיל בתגובה שלי שעיקרה: ההבדל בין ישראל ועיראק הוא שישראל בניגוד לעיראק אינה מסכנת את ביטחונם של הבריטים. לא הנשק הגרעיני שאולי נמצא בידיה מסכן את הבריטים כמו לא הסכסוך עם הפלשתינים. לכן יצירת הקשר הזה היא טיפשית במקרה הטוב, או שהיא נעשית למען מטרות בלתי ענייניות במקרה הרע.
הקרמבו החליט לחלוק עלי ע"י הבאת ציטוטים מראיון עם פייגלין. אבל הציטוטים עצמם אין בהם לחזק שום טענה נגדית, כפי שהסברתי, ואז נותר השם הנורא "פייגלין" לבדו כטיעון נגדי, כפי שמשתמע מתגובתך האחרונה.
ההתייחסות לפייגלין עצמו היא כבר ויכוח אחר, ולמען הבהירות אומר שדבריי הבאים שנושאם "פייגלין" הם כבר נושא אחר, שאינו קשור קשר ישיר לויכוח.
אני בטוח שלא קראתי את כל מה שכתב פייגלין ולא שמעתי את כל מה שאמר. אבל הדברים שכן קראתי או שמעתי מפיו, למשל ההסברים שלו על תנועת "זו ארצנו" שהשתמשה גם כצעד מחאתי באלמנטים של הפרעה בלתי חוקית לסדר הציבורי נראו לי די בדרך כלל די סבירים. בצעדים ההם הייתה אולי מידה של תמימות, אך לו הצליחו הצעדים האלה לטרפד את תהליך אוסלו היו מביאים לישראל דבר טוב מאד, שהיה עולה לאין ערוך על הנזק שבהפרעת הסדר הציבורי. ככל הזכור לי דבריו מתבססים על שיקולי היגיון שקולים ולא על נימוקים היסטריים או מסתוריים. את קוראת לו "משיחי". לא אטען בשלב זה שדברייך אינם מבוססים על שום דבר, כי אין לי די מידע. אם תבססי את דברייך על אמירות או כתיבה ספציפיים של פייגלין, ותנמקי בעזרתם את הסכנה שבו, אוכל להתייחס לכך.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש