בתשובה לדובי קננגיסר, 21/03/03 16:24
אני מעדיף להתחיל מסעיף מס' 1. 136648
כשאנשים לא יצטרכו לשרת בצבא או לשלוח את ילדיהם לבתי הספר של משרד החינוך,
הם יבינו בעצמם שכל מה שהמדינה יכולה לעשות עבורם, הם יכולים לעשות טוב יותר.

מי שיבין את העיקרון הזה, מוזמן להמשיך לסעיף 2.

מי שעדיין לא מבין (וזה, כשלעצמו, בסדר) מתבקש לא לדרוש את הכסף שאני מרוויח בעמל כספי, ולא לאיים עלי בעונש מאסר אם אני מסרב לתת את הכסף.
אני מעדיף להתחיל מסעיף מס' 1. 136713
כן, כן, אבל אני לא שאלתי שום דבר על סעיף 1. הפרטה של הצבא והחינוך (הגם שאני לא מסכים עם צעדים כאלו) הם ברורים לי. אני דווקא שאלתי על סעיפים 2, 3 ו-‏5. אודה לך אם תשיב על שאלותי.

(רק כדי להבהיר למה הפרטת החינוך היא בעיני עוול בלתי נסבל: אתה מדבר על הפרדת הפרט מהמדינה, אבל במקום לאפשר אינדיווידואליזם קיצוני, אתה הופך את הפרט הצעיר לתלוי לחלוטין בהוריו. אם נולד אדם מוכשר שיכול להיות פרט יצרני ומועיל לכל, אבל במקרה ההורים שלו עניים, או שיכורים, או טפשים, או שייכים לאיזו כת מטופשת – הפרט הזה לא יזכה לחינוך ראוי, ויפגע מאוד. כלומר, לפרט הצעיר, בפורמולציה שלך, אין שום זכויות. כלום. נאדה. זיפ.
מצב כזה, בעיני, הוא בלתי נסבל - דווקא משום שאני ליברל.
אני מעדיף להתחיל מסעיף מס' 1. 136966
הבעיה שהכסף שלך לא יהיה שוה יותר מידי בלי מדינה שמנפיקה אותו.
טוב אולי ארצות הברית תוכל להשאר בשביל שיהיה גם ערך לכסף.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים