בתשובה למיץ פטל, 22/03/03 18:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאז הקמתו, לא היתה לפקע''ר הזדמנות לבחון את היענות הקהל להנחיית הקמת חדרים אטומים ולפתיחת ערכות מגן. יש נתונים באשר להיענות הציבור לקריאה לבוא לתחנות החלוקה. על פי הנתונים האלה - יש הבדל בהיענות על פי הספין התקשורתי התורן בזמן ההודעה. אבל להגיע לתחנת חלוקה זה קל. היענות לפתיחת ערכות והכנת חדרים אטומים היא אופרה אחרת לגמרי. נשיאת ערכות המגן מבלי לפתוח אותן אינה משרתת שום מטרה. ההודעה הראשונה ששמעתי בנושא היתה שיש לשלוח את הילדים לבית הספר עם ערכות המגן. תגובתי היתה שלא פתחנו את הערכות, ולכן אין לכך שום יעילות. לאחר מכן התברר לי שההנחיה היא לפתוח את הערכות. זה כבר הרבה יותר הגיוני. לימדתי את הילדים להשתמש במסכות והם תירגלו את זה מספר פעמים. העניין הוא שאם היינו מקבלים הנחיה לשאת ערכות מגן מבלי לפתוח אותן, הייתי בהחלט שוקל לא להיענות להנחיה מוזרה שכזו. ודאי שבדיון כמו זה הנוכחי הייתי תוקף את ההנחיה הזו. לא תשמע שהתכלית היתה מחקר. התכלית היתה להגן על העורף, ובו זמנית נאספים הנתונים לשימוש עתידי על יד פקע''ר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה הופך את הסדר: קודם מכינים חדרים אטומים, אח"כ פותחים את הערכות. אין ספק שלהגיע לתחנה – קל למדי, להכין חדר אטום – לא קל, לפתוח קופסא – קלי קלוטו, לא צריך לצאת מהבית. נשיאת ערכות המגן מאפשרת להתגונן בשעת הצורך ע"י פתיחתן וחבישת המסכה, פיזור אבקת-הטיהור על אזורים נגועים וכו'. קפיצת-המדרגה הגדולה בזמינות המיגון היא בין היצמדות לערכה לבין אי-היצמדות, לא היצמדות לבין פתיחה. קח לדוגמא מישהו כמו דובי קננגיסר, שגר בעיר אחת במהלך השבוע אך נוסע לבית הוריו בעיר אחרת בסוף השבוע. מובן שבלא הוראה להיצמד לערכה, הוא נותר חסר-מיגון במהלך השבוע. מרגע שניתנה ההוראה, הוא מכיר בכך שעליו למהר להגיע הביתה (או לבקש ממשפחתו לשלוח אליו את הערכה), כיוון שיתכן שבהתרעה קצרה מאד יורו לו לפתוח אותה ואולי אף להשתמש בה. התכלית הייתה הגנה על העורף? אז יצטרכו להסביר לי למה פתאום נהייה דחוף להם להגן על העורף יותר מאשר יום, שבוע, חודש וחצי שנה לפני כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי לפני כן לא היתה מלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הייתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד משהו לגבי הנחיות מוזרות וההיגיון הפנימי שלהן: אולי בבתי הספר בהם לומדים ילדיך יש מקום במקלט לכל התלמידים וכח-עזר מספיק כדי לסייע להם בהתגוננות, אבל גם בבתי ספר בהם אין מקום במקלט לכל התלמידים לא ניתנה הוראה לעבור ללימודים במשמרות, כלומר: ממילא אין כאן הכנה למצב בו תידרש התמגנות בהתרעה של דקות, אלא רק שעות (שיאפשרו לשחרר תלמידים לבתיהם וגם לפתוח ערכות, להתאימן ולהתאמן בחבישת המסכות). כפי שהזכרתי, "שעות" אינן די זמן עבור מי שנמצא רחוק מהערכה שלו, ולכן ההוראה להיצמד לערכות. עוד שאלה: לא יכלו לפחות לחוס על המסננים? הרי את כל הפעולות המכינות אפשר לבצע עם פקק-האימון או פשוט ללא מסנן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך: היה חשש שאנשים ייחנקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחנקו ממה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייחנקו מהמסנן. בזן אמת, כאשר נשמעים הצופרים, יש לאנשים מסוימים הנטיה להיות היסטריים במקצת ולא לבצע הוראות פשוטות כמו ''הסר את הפקק הלבן מהמסנן''. זה לא משהו שהמצאתי כרגע, זה קרה במלחמה הקודמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו כבר הזכיר כאן שכלקח מהמלחמה ההיא שינו משהו (חיבור בין הפקקים?) כדי לאכוף את פתיחתם בו-זמנית. זה לא עובד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע - צר לי אך לא קראתי את כל הדיון כאן. הרעיון הכללי, כפי שאני מבין אותו, הוא להשאיר לזמן אמת רק את מינימום הפעולות הדרושות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פקק האימון אינו תחליף מלא למסנן. המסנן הוא כבד יותר, ולעתים נדרשת התאמה מחודשת של רצועת הקודקוד לאחר שמניחים אותו. בכל אופן - אני לא מתכוון ללמד ילד בן 8 את הרעיון שבמקרה של אזעקת אמת ישלוף את שני המכסים מהמסנן, יבריג את המסנן לתוך המסכה ויתמגן. ודאי שלא אם ניתן להכין מראש את המסכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון ללמד אותו לאטום חדר, להרטיב סמרטוט בתמיסת סודה לשתייה ולהניחו על סף הדלת? [מחכים לך כאן: תגובה 136805] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שלא. הוא צריך ללמוד לבצע את הפעולות שמגנות עליו. המבוגרים בשטח אחראים לפעולות המצילות את הכלל. [עניתי שם]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש מבוגרים בשטח אז אינך צריך ללמד את הילד את העקרון (אם כי זה לא יזיק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא נכון. אם המבוגר בשטח צריך גם לרכז את הילדים, גם לאטום את הדלת וגם לוודא שכולם ממוגנים אישית, סביר שוידוא המיגון האישי לילדים יקבל קדימות נמוכה. אם מדובר בכמה עשרות ילדים, ספק אם המיגון האישי יתבצע לכולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם במשפחות בנות עשרות נפשות, אין עשרות ילדים בני פחות מ-8. אני רוצה לסכם: ההנחיות של פקע"ר לוקות בחוסר-הגיון פנימי ואינן מתיישבות עם שום הערכת-סיכונים אפשרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בכתה ב' יש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן כדי לתת מענה למתקפת-פתע יש להבטיח יחס ילדים:מבוגר של עשרה לאחד לכל היותר ולתת לכל ילד לתרגל כמה פעמים את הרכבת המסנן. אלא שפקע"ר בחר שלא לתת מענה למתקפת-פתע בשלב זה. זו בדיוק הנקודה המופיעה בסיכום שלי. כפי שרמזתי, אני חושב שיש מקום לקיים דיון גם על מנהיגות ודוגמא אישית, אבל אני לא הארנב המתאים לקיים אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה צריך לתרגל את הרכבת המסנן? מרכיבים פעם אחת וזהו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |