בתשובה ליובל רבינוביץ, 23/03/03 23:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היו ערכות מגן בצה"ל (תוצרת גרמניה אאל"ט - חלק מהסכם השילומים גרמניה - ישראל), לחיילים הן אפילו חולקו. אני, שהייתי ילד באותה מלחמה, כמובן שלא צויידתי באחת, אבל כאשר שאלתי את אבי (שהיה סמג"ד בחטיבת הצנחנים באותה מלחמה) מה זה התרמיל הצמוד לירכי החיילים (כפי שנראו בתמונות), הוא הסביר לי על ערכות המגן, וטען כי בצה"ל יש ערכת מגן לכל אזרח במדינת ישראל, כולל ילדים ותינוקות, וכן מערך הפצה לאותן ערכות. לגבי הנתון שההימנעות הישראלית מחלוקת המסכות היתה כדי לשדר שהנשק הכימי אינו לגיטימי, אין מדובר בנתון (לא שוחחתי עם אשכול בנושא), אלא בהערכה אשר קראתי במאמר פובליציסטי כלשהו (אני כבר באמת לא זוכר מי, זה כנראה היה ב91') ואימצתי. אם תרצה לחלוק עליה - זכותך, ועדיין ההשוואה בין המקרים רלוונטית, ולטעמי, ממשלת אשכול נקטה שיקול דעת נכון יותר ממשלת שמיר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי בכתה א' באותה מלחמה. אבי היה בחזית סיני. שאלתי אותו היום. אכן, היו ערכות שחולקו לחלק קטן מהחיילים. אנשי חימוש ורפואה, למשל, לא קיבלו את הערכות. טנקיסטים כן. דבר המעורר תהיות נוספות. איך נקבע אילו חיילים חשופים יותר וזקוקים לערכות? נראה שההערכה היתה שרק הכוח הקדומני זקוק להן. היות שאיננו יודעים את מערכות השיקולים בשני המקרים (פרט לכך שלא היה כוח קדומני ב-91), אין בידינו די נתונים להשוואה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |