בתשובה לג. שמעון, 27/03/03 18:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין לי ספק שהשתדלת לנתח מנקודת מבט אובייקטיבית. ההתכוונות הזאת רק עושה את הכישלון שלך ליותר חמור, כי המשמעות שלה היא שאתה לא מודע להטיות החמורות שמרפדות לך את המחשבה. חוץ מלהיטפל לשני ביטויים נקודתיים (בקשר לססמולנים אני מסכים איתך, בקשר למיגור - לא), לא התמודדת עם הנקודות שהעליתי. האם הן אינן מובנות? האם אינך מקבל אותן? מדוע? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה הרי בולט אפילו בכותרת של המאמר (אני לא יודע אם אתה בחרת אותה, אבל היא בהחלט משקפת): "כלכלת הסמלים" במלחמה נגד הטרור. המונח "כלכלת הסמלים" נמצא במרכאות, אבל המונח המרכאתי-הרבה-יותר "מלחמה נגד הטרור" - לא. זהו הסמל הראשון שמשמש את האמריקאים, ויש כאן קבלה אוטומטית ובלתי-פרובלמטית שלו. יש מלחמה נגד הטרור, הפלישה האמריקאית לעיראק היא חלק ממנה, ולכן ברור שזו גם המלחמה "שלנו" - מה שפוסל אפילו כותרת בסגנון "המלחמה _האמריקאית_ נגד הטרור"; וברור שאפשר לזרוק לתוכה גם את המלחמה הישראלית נגד הפלסטינים, שנהפכת אוטומטית לחלק מאותה מלחמה. בחן את עצמך - האם היית מקבל מאמר שכותרתו "'כלכלת הסמלים' במאבק נגד האימפריאליזם" כ"ניתוח מנקודת מבט אובייקטיבית"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמשיל לך למה טענתך דומה: תאר לך שבמקום מאמר על "כלכלת הסמלים במלחמה נגד הטרור" הייתי כותב מאמר על "כלכלת הסמלים במלחמה נגד הפדופיליה". הרי יכולת לבוא ולהטיח בי, מדוע אתה משתמש במונח הטעון והמוטה אידיאולוגית "פדופיליה"? מדוע לא בחרת להשתמש במונח "שחרור המיניות של ילדים"? טענותיך מרחיקות אל גבול קיצוני ביותר של רלטיביזם תרבותי. מבחינתי רצח של 3,000 בני אדם במגדלי התאומים הוא טרור, ורצח מסובים לליל הסדר בנתניה הוא טרור. אף שברור לי כי יש המצדיקים טרור זה בטענה שזהו נשקו של החלש המשתחרר מעול האימפריאליזם, אין זה מעלה ומוריד מהעובדה שמדובר ברצח חפים מפשע למען מטרות אידיאולוגיות, דהיינו טרור. בקצרה, זאת עובדה, יש היום טרור בעולם ויש מי שנלחמים בו ולכן מדברים כיום על "מלחמה נגד הטרור". בכותרת מופיע המונח "המלחמה נגד הטרור" במובן של שרשרת האירועים (האובייקטיבים) שאירעו אחרי 911. יש להבדיל בין שימוש זה לבין השימוש במונח מלחמה "בטרור העולמי", שהוא זה המשמש את האמריקנים, ולטענתך המאמר מאמץ אותו מבלי דעת ובלי לבדוק בציציותיו. האומנם? קרא את הפסקה הבאה הלקוחה מן המאמר: "הנשיא בוש, אולי משום שהוא בנוי כך מיסודו, ואולי משום שהבין זאת באינסטינקט, הגיב ל- 911 קרוב ככל האפשר לרמה הסמלית שבה מתנהל הטרור האיסלאמי הרדיקלי. הוא תפס אותו מיד במונחים של טוב ורוע, של בני אור ובני חושך, והכריז על מלחמה לא בטרוריסטים, לא בבין לאדן או באל קעידה, כי אם מלחמה בדבר-מה רחב ומופשט יותר: ב'טרור העולמי' מושג מטפיזי כמעט." נכון, פיסקה זו אינה ממצה את הויכוח בשאלה האם מדובר בטרור נגד התרבות המערבית או במלחמת שחרור מהאימפריאליזם האמריקני וכו', שכן זה אינו נושאו של המאמר. אך היא כן מציפה אל פני השטח את העובדה שהמונח "מלחמה בטרור העולמי", אינו נטול ראיית עולם אמריקנית ספציפית, ולכן טענתך שנעשה שימוש לא מודע במונח זה אינה במקומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון את טענתו של עומר, הויכוח כאן הוא אינו על השאלה האם רצח של 3,000 בני אדם במגדלי התאומים הוא טרור, או האם רצח מסובים לליל הסדר בנתניה הוא טרור, אלא האם מלחמתה של ארה"ב בעיראק היא מלחמה נגד הטרור, או שמא "מלחמה נגד הטרור"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר לטענה בניסוח שלך, אני מבין אותה כך: יש מציאות ממשית ויש מציאות כפי שהיא נתפסת בסמלים או כלשון המאמר: "סמלים אינם משקפים בהכרח את העובדות כהווייתן". והשאלה היא האם ארה"ב נלחמת בעירק משום שהיא מדינת טרור ממש או משום שהיא סמל למדינת טרור? המאמר משיב על כך "גם וגם", אך מדגיש כי עירק נבחרה כיעד מידי למתקפה האמריקנית בגלל מעמדו הסמלי של סאדם חוסיין: "אי יכולתה של ארה"ב להביס את אל-קעידה בשדה הקרב הסמלי הובילה ישירות למלחמה בעירק. אמנם סדאם חוסיין קשור לטרור בכך שהוא מחלק כספים למתאבדים פלסטיניים, וקרוב לוודאי שאכן יש לו מאגרי נשק כימיים וביולוגיים, אך גם לאסד, לדוגמה, יש כלי נשק להשמדה המונית, והעובדה שהוא מארח בדמשק ארגוני טרור ידועה לכל. גם קשריהם של הסעודים עם הטרור הם סוד גלוי. אך בשלב זה ערכם של אסד ובית המלוכה הסעודי בבורסת הסמלים של המלחמה בטרור האיסלאמי אינו כה גבוה. סדאם חוסיין, לעומת זאת, הוא סמל מובהק של ההתנגדות הערבית לארה"ב. אפשר שאין לו קשרים ממשיים עם בין לאדן, אך השניים הללו מאכלסים את אותה משבצת סמלית... לארה"ב יש סיבות ממשיות מוצדקות למלחמה בעירק וקולין פאוול גולל אותן בכשרון רב במועצת הביטחון, אך בלא ספק שיחקה הרמה הסמלית תפקיד מכריע ביציאת ארה"ב למלחמה." האם המתקפה האמריקנית על עירק מוצדקת משום שבמישור הסמלי היא מדינת טרור מובהקת יותר ממדינות אחרות? בשאלה זו אין המאמר מטפל משום שהיא מחוץ לתחום הדיון שלו ונמנעתי משיפוטים כאלה לכל אורכו. אך אין זה אומר שהשאלה אינה ראויה לדיון, הפוך נהפוך הוא, ל"אייל" יש מערכת תגובות בדיוק למטרה זו, לפתח דיון בשאלות שהמאמר מעורר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהאפשרות שהמקורי רומז לה, ושעומר דוגל בה, היא שהמלחמה בעיראק היא לא באמת בגלל שעיראק היא מדינת טרור, ולא בגלל שהיא סמל לטרור, אלא בכלל בגלל "אינטרסים" בזויים (כלכליים?), והטרור הוא רק תירוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה לא נגד סעודיה? 15 (מתוך 19) יותר תירוצים, הרבה יותר נפט, ללא צבא משמעותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע. אני משער שהכיוון נמצא בעיקר במישור הסמלי: מלחמה נגד סדאם חוסיין הרבה יותר קל למכור. אבל שוב - לא צריך לדעת את האינטרסים המדוייקים שמניעים את האמריקאים בשביל להשתכנע שהם לא נמצאים בתחום של דמוקרטיזציה-טרור-"נשק להשמדה המונית". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל להשתכנע, צריך לדעת שהדיקטטור בעל האינטרסים האפלוליים שבבית הלבן אדיש לאפשרות שארגון טירור יניח את ידו על נשק גרעיני. אולי הוא פשוט קצת פחות אופטימי ממך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זו היתה הדאגה העיקרית, ארה"ב היתה צריכה להתרכז על: א. פקיסטן. ב. ברה"מ לשעבר. בשני איזורים אלה הסיכון שנשק גרעיני יפול לידי ארגון טרור גבוה בהרבה מאשר בעיראק. זה לא בא לומר שאני חושבת כמו עומר וארז, שמדובר באינטרסים כלכליים (כסיבה ראשונית). אבל המלחמה בעיראק היא אכן מלחמה יוצאת דופן בכך שהיא נפתחה בלי פרובוקציה עכשווית ברורה מצד עיראק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתי, בלי לטעון שאפשר להיות רגועים לגמרי מהנשק הגרעיני שבידי פקיסטן, הרי שהאמריקאים טיפלו בכך באמצעות יצירת קשרים עם מושראף וגיוסו ל''מלחמה בטרור''. אלמלא שיתוף הפעולה הפקיסטני לא היו נתפסים לאחרונה בכירים באל-קעידה. אמנם יש חשש של מהפכה בפקיסטן אך בינתיים האמריקנים יושבים שם עם היד על הדופק. באשר למדינות ברה''מ לשעבר ולצפון קוריאה, מצבן הגיאו-פוליטי שונה מזה של עירק ופקיסטן. בעוד שבעולם הערבי אין מדינה הגמונית, קוריאה הצפונית שייכת לאזור שבו יש דומיננטיות מעצמתית סינית ובאזור של מדינות ברה''מ לשעבר ההגמוניה היא, כמובן, של רוסיה. אף שארה''ב היא ''השוטר העולמי'' היא לא תמהר להתערב בקוריאה הצפונית ובאחת ממדינות ברה''מ תוך התעלמות מסין ומרוסיה - צעד כזה יהפוך באחת לעימות בין-מעצמתי. ארה''ב אמנם מפעילה לחצים, אך בעקרון מניחה לרוסיה ולסין לרסן את המדינות הסוררות שבאזוריהן בכוחות עצמן, ומשתדלת לא לעשות צעדים העלולים להיתפס כפלישה בוטה למרחב ההגמוני שלהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עוזי לא דיבר על מדינות סוררות אלא על ארגוני טרור. איך במדינה בעלת שלטון ברזל ריכוזי כמו עיראק יכול ליפול נשק גרעיני לידי ארגון טרור? ואם מדינות הן הבעייה, למה עיראק ולא איראן? כי עיראק כבר "מסובכת" עם העולם מאז מלחמת המפרץ א, ולכן זה יעבור בשקט? זה כמו להרים את המטבע האחד שמתחת לפנס, כשיש כסף גדול יותר בחושך. לא, ההסבר היחיד שהגיוני לי הוא לא כ"כ חיסול הטרור ע"י לכידת נשק קיים או הפסקת פיתוח של נשק עתידי, אלא חיסול הטרור ע"י חיסול המצע שעליו הוא גדל- ע"י החלפת הרודנות העיראקית בשלטון שיהיה לפחות קווזי דמוקרטי, בתקווה ל"אפקט דומינו" של דמוקרטיה ברודנויות השכנות. ואם זה אכן הרעיון המנחה, הרי שזה פרוייקט אמביציוזי מדי , עם אינספור אפשרויות כישלון על כל צעד ושעל. וזה מדאיג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איך במדינה בעלת שלטון ברזל ריכוזי כמו עיראק יכול ליפול נשק גרעיני לידי ארגון טרור?" התשובה, דומני, מוכרת לעייפה. פשוט, המודל הפלסטיני יכול לחזור על עצמו רק בסדר גודל יותר גדול. החשש הוא שמדינות סוררות לא יפעלו באופן מוצהר ובגלוי אלא יפעילו אירגוני טרור, לכאורה בלי שהן עצמן, מעורבות בעניין. באשר לאירן: כשארה"ב תשב לה על על זנבה בגבולה, היא אולי תרסן יותר את עצמה. אך כמובן שאין זה סוף פסוק, ואני בהחלט מסכים שהפרוייקט של עקירת "הטרור העולמי" הוא אמביציוזי, המצב מדאיג, והמלחמה בעירק לא תסיים אותו. מצד שני, ארה"ב לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים, ולתת לדגם של "מדינות זאב" סוררות המפעילות בחשאי אירגוני טרור להתפתח, בפרט אם מדינות אלה מצוידות בנשק להשמדה המונית, שתחכומו הטכנולוגי משתכלל כל העת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך בדמוקרטיזציה של עירק כדי להלחם במצע הטרור. מספיק להרוס את המשטר הקיים של סאדאם חוסיין. לדעתי, המחשבה האמריקאית היא שכיון שהטרור גדל על הרבה מהמדינות הערביות, הרי כדאי להסביר למשטרים השולטים בהם, שהדוד סם נורא מתעצבן כשדוקרים אותו. כשהדוד סם מתעצבן הוא לא מחכה להוכחות משפטיות, ולאישור של העולם, אלא הוא מספיק חזק כדי להרביץ בצורה כואבת בכיוון הכללי ממנו באה הדקירה. בשביל זה הוא מטפל עכשיו בסאדאם. כלומר בעיקר למען ''יראו וייראו''. עכשיו, כל הרודנים העומדים בראש המדינות המצויות ''בכיוון הכללי'' ממנו יוצא הטרור, יתחילו לדאוג שמהכיוון שלהם לא יצאו דבורים לעקוץ את דוד סם העצבני. לא צריך לחכות לדמוקרטיזציה ולא לנאורות. את החשבון הזה כל דיקטטור יודע לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח לקבל אינפורמציה המבססת את החשש הנ''ל, ו(בעיקר)את הסבירות הגבוהה שכיבוש עיראק ימנע את הסכנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד המונחים המסמלים את המלחמה האמריקנית בטרור הוא "ציר הרשע". דיוויד פרום, אינטלקטואל ניאו-קונסרווטיבי יהודי, מצוות כותבי הנאומים של בוש, הוא שתרם אותו לנאום הדוקטרינה האמריקנית החדשה שאחרי 911 . (ינואר 2002, הנאום על מצב האומה). כחלק מצוות הוטל על פרום לחבר משפט או שניים בנאום, בהם תסוכם ההצדקה המוסרית למלחמה בטרור. פרום שקע בספרי היסטוריה ומסמכים, ועלה עם ההשוואה בין עיראק,איראן,אלקעידה-ל"מעצמות הציר" ממלחמת העולם השניה הבזות לדמוקרטיה, האנטישמיות. פרום גם צירף מסמך המתאר את רשעותו של סדאם. פרום לא האמין ש"ניסוחו הקיצוני", כדבריו, יכלל בנאום הנשיא. להפתעתו הדברים שכתב על עירק הופיעו כמעט ללא שינוי. פרום מתאר את הבית הלבן של בוש ככנסיה מבחינת אווירה, כאשר כל ישיבת ממשלה נפתחת בתפילה. (ע"פ מאמר של סמדר פרץ, "הארץ" 21.3.03) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'פרסון ומדיסון, מאבות האומה האמריקאית, השתדלו להעיף את הדת מהממסד הרשמי. מדיסון אפילו לא רצה לרשום את המקצוע "כומר" במרשם התושבים משום שלמדינה אסור להתערב בעניני דת, ורישום רשמי של עיסוק דתי נתפס כאילו המדינה רוצה לדעת מיהו כומר ומי לא. אבל הבית הלבן היום רוחש מפעילות דתית. החל מלוח הפגישות של קארל רוב, היועץ האישי של בוש,(רוב שייך לפונדמנטליסיים הדתיים) ועבור לקבוצות של לימוד תנ"ך ותפילה. עוד בנושא בכתבה המענינת של מגזין הני"ט |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |