בתשובה ליהודה, 12/12/99 21:30
טבע הדברים 1389
בזמנים שונים בחיי, חשבתי בדיוק בצורה דומה נורא לצורה אותה אתה מציג : תפיסה דארווניסטית בה כל מעשה, אינו נעשה אלה בשם "הגנים" והאינסיקטים המניעים אותנו.
כלומר - אם אני נותן לעני שקל, איני עושה זאת בשבילו, אלא כעיוות חברתי מסויים של הצורך שלי להרגיש טוב עם עצמי, ובסופו של דבר להפוך את עצמי בעל זוג "מוצלח" יותר, גנטית, לזיווג.

אבל החשיבה הזאת, עד כמה שהיא מורכבת ויפה - במידותיה היא - חסר בה משהו מרכזי.

אילו הייתי מאמין היום שהחמלה בליבי הינה תוצר לוואי של הצורך שלי להתבלטות חברתית, כסוג של השלכה יצרית מסויימת, היה זה אפשרי מבחינתי לאכול בשר, בטענות שונות ומשונות. אבל אני מסתכל על הדברים אחרת. התורה הדארווניסטית לוקה בחסר. אני טוען _שיש_ באדם צורך בסיסי לחמלה ואהבה, לצד יצר חייתי לאונס ורצח, שקיים בו ה"נגיעה האלוהית" לצד "הטירוף החייתי". זאת, כמובן, מתוך תפיסת עולם הוליסטית, ולא מתוך חישוב דארווניסטי מדוייק.

לכן, כן נכון - מבחינתי - המושג "טוב", שכן בעיני ישנם טוב ורע מוחלטים, שגווני האפור שבהם מתאפיינים בבחירה שלנו עצמה.

מבחינה זאת, אני יכול גם לומר שאני מאמין במידה מלאה לתורתו של דארווין (בכוונה לא רציתי להעלות את הנושא, כי העיסוק בו כבר מוגזם).

---
בקשר למושג היופי שהזכרת בסוף.
אני מסכים, כמובן, שיש יופי רב במורכבות הטבע והאדם. אבל המורכבות הזאת, היא כמו התלהבות מטכניקה כשמתעסקים בגרפיקה. ישנם אפקטים נפלאים, מורכבים, מדהימים. אבל גם האפקט הנפלא ביותר הקיים יכול להיות חלול מתוכן. באותה מידה, ישנו יופי "טכני" בעולם, אבל היופי האמיתי נמצא כאשר יוצאים מתוך היופי הטכני, אל המהות המקסימה.
על דתות לא מתווכחים 1407
ברגע שאתה מבסס את טיעוניך על ''תחושה'' הרי שאנחנו גולשים לתחום האמונה.
עם חסידים אין לי דרך להתוכח, אדם באמונתו יחיה ואין שום סיכוי שאני אצליח להזיז אותו משם...

מכיוון שלא הצגת אף טיעון רציונלי לתמוך בדעתך, הרי שאין אתה יכול לשכנע אותי ומכיוון ששום טיעון רציונלי לא יעביר אדם מאמין על דתו, אני חושב שהדיון הזה הפך חסר טעם.

בברכת אושר רב וחיים מאושרים,
רות סוף.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים