בתשובה להאייל האלמוני, 03/04/03 16:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם לשפוט לפי ''שמונה דקות ביום,'' לא הייתי נוגע בספר של מר וייל עם מקל באורך חמישה מטרים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי שלושה ספרים של ע. וייל: "היום שירו בראש הממשלה" הוא נהדר, אחד מהספרים הטובים שקראתי. "לאן הולך הזכרון אחרי שאנחנו מתים" הוא נחמד, אבל לא יותר מזה. "הגבול הדק" היה מספיק משעשע כדי שגם אקנה אותו. לגבי "8 דקות ביום", איכשהו המעבר מהשער האחורי למדיום ויזואלי לא עובד. אני ממש אהבתי את העמוד האחורי וכמובן שזה היה הדבר הראשון שקראתי בעיתון, אבל איכשהו זה לא כמו שדמיינתי לעצמי. (ואולי עדיף שע. ו. יתמקד בכתיבה ויוותר על הבימוי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת גם את "אושר": תגובה 78610 . (ובמבט לאחור, בהתחשב בעובדה שאתה כבר אפילו לא זוכר שקראת אותו, האם עדיין מדובר לטעמך בספר "מעולה, מבריק וכל מה [ש]אניהו לא"?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני קראתי את כל מה שעוזי וויל כתב (חוץ ממתי שהורידו את ''העיר'' מהרשת, בלי שום התחשבות באנשים שגרים בניו יורק. חולרות.). ההשואה בינו לבין אתגר קרת היא מתבקשת, ובסופה צריך אתגר קרת לשבת באיזושהי פינה אפלולית וליבב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה שכחתי ש''אושר'' הוא של עוזי וייל, (אני מתבייש להגיד למי יחסתי אותו) למרות שלא שכחתי שקראתי אותו ואני עומד מאחורי הביקורת שלי עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחלה חשבתי כמוך על שמונה דקות, אבל אחרי קצת התרגלות התחלתי להתמכר. וגם החברה שלי, שלא ידעה את יוסף. בעצם, היא התמכרה לפני. אולי עדיף לשכוח את הדמויות מהעיתון, ולקבל את אלו מהטלוויזיה כמשהו אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה בהחלט. במיוחד על הפיספוס של הגבול הדק. אגב יש גם בנענע אם אני לא טועה ----------------------------------------------------- p-files.org
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה בנענע ונגמר. בעסה. חזרתי משבועיים באירלנד. בעסה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |