בתשובה לדובי קננגיסר, 02/01/01 18:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלה דברים עדינים שבהם חשוב כל פרט אבל העניין הזה של ''מיפוי'' הוא לא פרט ומישהו כבר עמד על כך מעניינת התגובה על עניין זה |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת "אלה דברים עדינים שבהם חשוב כל פרט", וזה מזכיר את הסיפור המפורסם על הגבר שנאמר לו שאשתו בוגדת בו ביער הסמוך, ואחרי שהלך לראות את הדבר במו עיניו הפטיר "גם כן יער, בקושי כמה עצים" והאנלוגיה היא שהפרטים לא חשובים. לא רק הפרטים השוליים (אמר או לא אמר "אני לא חמס"), אלא גם הפרטים המהותיים כביכול - כן מיפוי או לא מיפוי - סיבת הכניסה לבתים אף היא אינה חשובה. מה שחשוב הוא האם אתה (ואני, וכל אחד שקרא את המאמר) אומר (או חושב) למקרא הדברים "לא יכול להיות. חילי צה"ל אינם עושים דברים כאלה. לא מונעים טיפול רפואי מאשה שזקוקה לו, לא מוציאים משפחות ממיטותיהן באישון לילה, לא מטיחים ראשו של אדם בקיר." אינני יכול לענות בשמך, אבל משום מה בראשי *לא* חלפה מחשבה מעין זאת, להיפך. לכן כל הפרטים, גם אם הם לוקים בחוסר דיוק, או אף בדויים לחלוטין - אינם רלוונטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומרים שכאשר היה מתפרסם משהו שבן גוריון אמר ולא היה מעוניין בפירסומו, הוא היה מחפש איזה שהוא פרט שגוי בלתי חשוב לצורך ההכחשה. למשל אם פורסם: בן גוריון אמר בפתח תקוה ש ... וכו' והדברים אכן נאמרו, אבל הייתה טעות וזה לא היה בפתח תקוה אלא ברחובות, למשל, בן גוריון היה מכחיש בנוסח הזה: הפרסום כאילו אמרתי בפתח תקוה ש.... וכו' הוא שקר וכזב. וההכחשה הזאת הייתה אמת. תשאל אפילו את ערן בלינסקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני ידעתי על ביקורים ליליים של צהל בבתי אזרחים פלשתיניים הוא שדברים כאלו נעשו כאשר היה מידע על חשוד בתוך הבית. אז היה נערך חיפוש בתוך הבית אחרי החשוד ואחרי ממצעים מרשיעים, ואם החשוד היה נמצא הוא היה נעצר. פעולות החיילים היו צריכים לשרת את המטרה הזאת, ואוליי היו גם חריגות תוך כדי כך. זה כבר קשור הרבה באופי החיילים שפעלו. אבל כאן מדובר על איזה מבצע לילי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, על הוצאת כל המשפחה כולל הנשים והילדים מהמיטות ומהבית החוצה. שום דבר כאן לא בסדר, וחשוב לדעת אם אכן קרה. במיוחד חשובה המטרה. האם נכנסו סתם לבית שהסטיסטיקה הקרתה להם או היה מידע מוקדם ? לטענת הכותב התשובה הראשונה היא הנכונה. לא נראה לי אמין. ראוי לבדיקה. ואם יימצא מופרך על פניו יש לטפל במוציאי הלעז. והאיל הקורא לא יכול להיות שותף להפצת שקרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מבצע לילי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה'' - אחד הטובים ששמעתי בזמן האחרון ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוב, אני ממש מודאג מזה שבזמן האחרון אני מוצא עצמי מסכים איתך בנקודות כאלה ואחרות. אני סבור כמוך שמערכת האייל חייבת לספק במקרה זה את מירב המידע שיש לה כדי לבסס את סיפורו של ניתאי ארטנשטיין, שכן הסיפור קשה. ידוע לכול שצה"ל עושה מעשי עוול למיניהם, זה אופיו של הכיבוש, וגם אנשים בעלי מצפון נגררים לעתים למעשים שלא יעשו. אולם כאן מתואר עוול שיטתי ובנוסף לכך התאכזרות מיותרת. ניתאי מתאר זו כדבר שבשגרה ומרמז לכך שיש בוודאי מקרים קשים עוד יותר שכן גיא, המפקד בסיפור הוא "בחור טוב" ויש גרועים ממנו. ובכן, קשה לעכל את הסיפור ועל כן חשוב לדעת שהוא אמיתי. לפני כשבועיים התפרסמה בעתונות פרשה על סטודנט לתואר שני שהגיש עבודת גמר בהיסטוריה שבה תאר טבח בכפר ערבי במלחמת העצמאות (דומני). חיילי צה"ל שהואשמו בטבח תבעו אותו לדין ובבית המשפט הוא חזר בו מדבריו והסכים שלא היה טבח. כמו בפרשה זו גם בסיפור של ניתאי חשוב לדעת 'היה או לא היה?' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון ידידי, כפי שאולי ראית - המלצתי בתגובתי למר קננגיסר ולמערכת לנסות ולפנות לדובר צה''ל, ולו על מנת לשמוע באם נוהל שכזה אכן קיים במציאות. לא מן הנמנע כי דובר צה''ל עשוי להגיב לסיפור באתר, או לכל הפחות לדוא''לו של העורך והמערכת. שלך אלכס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, הוא חזר בו מהחזרה אבל בית המשפט סירב לקבל את חזרתו מהחזרה. או, בקיצור, הוא עדיין עומד מאחורי דבריו אבל לא מבחינה חוקית... (היה דיון מעניין בנושא מעל גבי דפי הארץ, אגב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האיש פחות-או-יותר מעיד על עצמו שהוא שוטה. עובדה זו, ביחד עם העובדות שהתבררו במשפט, הופכת את האיש ומחקרו לחסרי-משמעות בדיון בשאלה ''היה או לא היה טבח''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אוניברסיטת חיפה נתנה לאיש ציון מעולה על העבודה שבה חשף את הטבח. ב. לא הייתה פסיקה במשפט אלא היה ניסיון להגיע לפשרה בין הצדדים, הנתבע חזר בו מההסכם אחרי החתימה. ג. לטענתו הוא הבין שאין לו הכוח הנפשי והיכולת כלכלית לעמוד במשפט, ואחרי אירוע מוחי הוא החליט למשוך ידו מהעניין לאחר מכן מצפונו הציק לו. מהבחינה האישית אני מזדהה אתו לחלוטין, לו היה מתגלגל לידי מידע על טבח כזה אני לא מאמין שהייתי מעז לעשות יותר מאשר לשלוח אותו בעילום שם למישהו אחר. בקיצור עדיין אי אפשר לומר מה היה בטנטורה בדיוק אבל יש מקום להמשיך את החקירה כי סביר שכן קרה שם משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. וכבר הובעה תמיהה על כך, לאור העובדות שנחשפו בבית המשפט, ובפרט חוסר-ההתאמה המהותי בין ההקלטות לבין התמלילים. ב. הפשרה קיבלה תוקף של פסק דין, כמקובל. ג. זוהי בערך טענת ה"שוטה אני" שאליה כיוונתי. אינני יודע על איזו תעוזה אתה מתייחס כנדרשת לצורך פרסום דברי אמת, או כל דבר שיש לך יסוד סביר להניח כי הוא האמת, וללא כוונת זדון. יש משהו שאתה יודע ואני לא? אם יש משהו שניתן ללמוד מהפרשה הזו, זה שגם נסיון (מגמתי או לא) לברר את העובדות לא העלה ראיות לטבח. היות שמדובר בנסיון לא-מקצועי, זה לא אומר הרבה, בוודאי לא ש"סביר שכן קרה שם משהו" (מה?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה מביע תמיהה על הציון, אני מביע תמיהה על העובדה שהאוניברסיטה לא התערבה במשפט. ב. נכון, אבל לא היה באמת דיון ופסיקה. הנתבע השתפן ובית המשפט הרשה לו והעדיף שלא באמת לברר מה היה שם באמת. ג. מספיק שכל אחד מבוגרי חטיבת אלכסנדרוני יתרום סכום של כמה מאות שקלים כדי לממן משפט וערעורים של שנים שבמהלכן אותו נתבע יאלץ להיפרד ממרבית כספו ולא יוכל לעסוק בשום דבר אחר. גם אם הוא ימצא זכאי בסוף המשפט, הנזק האישי שיגרם לו הוא עצום (מה שלא מובטח לו גם אם הוא דובר אמת, הרי חלק גדול מפסק הדין הוא איכות הייצוג המשפטי שהוא פונקציה של מימון, שלא לדבר על כך שמין הסתם ישנם כמה משרדי עורכי דין שחלק מהשותפים הבכירים בהם הם התובעים). ישנן 3 אפשרויות. היה טבח, הנתבע יודע עליו אבל הוא לא מהסוג של האנשים שמוכנים ומסוגלים לצאת למאבק על חשיפת האמת (או לי הרושם שקיבלתי, הוא חשב שהוא גיבור כזה אבל הבין שהוא טעה). או שהוא ניסה לרכוב על השקר כדי לקבל ציון טוב על התזה וגם לקנות קצת פרסום עצמי. במקרה הזה, קשה לי להבין איך זה שהוא קיבל כזה ציון על העבודה. או שהאדם הזה הוא מטורף שמוכן להקריב את שמו הטוב וגם הרבה מאוד כסף הוא הפיץ שקר זייף ראיות, הצליח לרמות את האוניברסיטה, ומזל שעלו עליו ועצרו אותו בזמן. האפשרות הזו לא נראית לי סבירה משום שאנשים מהסוג הזה, שקרנים פתולוגיים, נוטים לדבוק בסיפורים שלהם, הם לא מסכימים לפרסם התנצלויות והודאה בשקר כל כך מהר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעת שירותי במנהל האזרחי, היה נערך מעת לעת - פעם בחודשיים-שלש - ''מבצע מחנה פליטים''. בכל פעם היה נבחר מחנה פליטים אחר, וביום מסוים - לרוב שבת, שאיננו יום עבודה - היו כוחות מתוגברים של מג''ב וצה''ל סוגרים את המקום, מטילים עליו עוצר, מרכזים את כל הגברים במקום מרכזי, ואז עוברים בית אחר בית ועושים בו חיפוש. מטבע הדברים, המבצעים היו כרוכים באלימות רבה כלפי התושבים, דבר שהביא לחיכוכים רבים בין המנהל האזרחי מצד אחד לבין הצבא ומג''ב מצד שני. חלק ממטרת המבצע הייתה ''מיפוי המחנה'' - מי גר באיזה בית, כמה ילדים יש בו, השוואת נתוני אמת מול נתוני המחשב, ועוד. אם כך הדבר בעת האינתיפאדה הראשונה, אין סיבה להניח שהדברים לא מתבצעים גם היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הדבר הזה היה נערך באישון לילה, תוך הערת כל בני המשפחה כולל הנשים והילדים והוצאתם ממיטותיהם ומבתיהם החוצה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי איך אתה מגדיר "אישון לילה". זה התחיל בדרך כלל בארבע-חמש בבוקר (כששעת היציאה לעבודה הייתה בדרך כלל ארבע וחצי-חמש, אבל, כאמור, הקפידו לעשות זאת בימים שאינם ימי עבודה). הנוהל כלל את ריכוז כל הגברים - בני 16 ומעלה - במקום מרכזי, ולאחר מכן חיפוש; אינני יודע אם הוא כלל את הוצאת שאר בני הבית מן הבית, אבל אני בספק אם זה משנה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |