 |
|
 |
||
|
||||
 |
ומרוב ציניות כבר אין רגשות, או בקיצור: השיר לא אמין בעיני,ולא אהבתי אותו גם אחרי שקראתי אותו כמה פעמים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי עוצר את השיר בשורה של ''כיהודי אני מזיל דמעה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בגלל ה"מדבקות", התבקש שאחרי "כיהודי אני מזיל דמעה" יגיע משהו אישי. למעשה מצאתי את עצמי קוראת הסבר אחר הסבר ומצפה למהלומה האישית שתגיע, והיא לא הגיעה. למה דווקא גורלו של פרימו לוי נגע לכותב השיר, מעבר לכל הסיבות הידועות ולסיפור החיים המרתק? ולמה גורלו נגע דווקא לכותב השיר, במידה כזו שמצא לנכון לכתוב עליו? בקריאה שנייה, נראה שהכותב ניסה ללכת דווקא מן האישי אל הציבורי - ראשית פתח בהגדרתו שלו כ"אדם לא מאמין" (יש הרבה כאלה, אבל לא כולם כאלה). אחר כך הגיע ל"אדם החרד לגורלו" (כמעט כולם כאלה) ואחר כך הגיע להגדרות של אופי (ציניקן), מקצוע ולאום. ייתכן שסידור הפוך של ההגדרות הללו היה מאפשר לשיר לחלחל לעומק, במקום לשלוח אדוות החוצה. ועוד - האיזכור של אושוויץ כבר מובנה בשמו של פרימו לוי, ואין הכרח להזכיר אותו שוב בתוך השיר. אם כבר, התהייה על הסיטואציה האישית יכלה להיטען הרבה יותר - אדם עומד בביתו, מול המדרגות שבהן הוא עולה ויורד כל יום, ויום אחד עושה בפיר שימוש שאינו מותאם להגדרות המתכנן. אולי הסיפור המעניין יותר מתרחש לאורך כל אותן שנים שבהן לוי עלה וירד במדרגות ביתו בלי לעשות בהן את השימוש הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחושבת שהבעיה העיקרית של השיר הינה היגדיותו. הוא אומר ומספר, ואינו אומר מספיק דברים אישיים. הדרמה של פרימו לוי (זו המוקדמת, המקופלת בתוך משמעותה של זו המאוחרת) מסופרת לנו בצורה שלא ממצה את האמת, את המשמעות שהמשורר יכול וצריך היה לכרות מתוכה עבורנו. הפיספוס מתרחש בעיקר כי נראה שהיתה לכותב כוונה כזו, ולראיה השורות שבעיני הן היותר טובות בשיר, בדבר הפיר האישי של המשורר. ולא שאני סבורה שמשורר צריך תמיד לדבר על עצמו, או שפסול לספר לנו על מותו של פרימו לוי. אלא שגם ההיגד הכי אוניברסלי, בעיני, צריך לצאת מתוך ראיה אישית וייחודית של הכותב, אחרת, מה בצע לנו בשירה? ועיקר זה, שלדעתי בגינו נכתבת שירה, נוכח כאן בחסר. המשורר לא הצליח לנגוע בנו מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמישהו מכנה את עצמו 'אייל אלמוני וארסי' הוא כפוף כנראה לסד שהשם שלו מחייב. זאת לא בעיית אמינות של השיר זה הכורח להיות ציניקן בכל מצב. זה מאפיין יותר ויותר תגובות של אנשים שלא היצירה עומדת במרכז הבקורת שלהם אלא הם עצמם. מרוב דלתות לא רואים את המדבקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפוף לסד השם? לו יהי כדבריך: תגובה 134945 בבקורת היצירה כבר יעסקו גדולים ממני,רק שמרוב שהיא עמוסה כבר במודעות רציתי להתיחס אליה מבחינת הרגש,1ומצטער שאני חוזר על עצמי-לא אמין ולא אהבתי.2 1דווקא את פרימו לוי אהבתי,במיוחד את הטבלה המחזורית. 2דוגמא קטנה: השורה בסוף עם מסר ה"אל תשכחו שום דבר" דידקטית עד זרא,ואנטי שירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אהבתי - בסדר, קראתי כמה פעמים - בסדר גמור, אבל לא אמין? משפט רדוד להפליא בהתחשב בעובדה שהאייל האלמוני והארסי משקיע מאמצים עילאיים להיות שנון,קטלן, מקורי, ידען בתחום השירה ועוד. אין רגשות? השיר הזה טעון בעוצמת רגשות כזו שקשה להשאר אדיש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגופו של ענין1 לא אמין פירושו בהקשר השירי שהכותב לא משכנע אותי בכנותו.בכך שמעבר לפוזה השירית,למטאפורות,לנושא הנשגב של מוות ושואה וכל הג'ז הזה יש לו משהו להגיד2 (בקריאת שיר אני מצפה גם לתנועה רגשית,ולו דקה, שתתעורר ותאותת לי ). 1סליחה שאני לא מתפתה לפרובוקציות . 2 שים לב שאני לא מתכוון,שהמשורר שאינני מכיר,אינו אדם כן,אמין,בחור רגיש ומקסים,וכו' *השיר* לא נותן לזה ביטוי משכנע,נהפוך הוא. בקשר לעוצמת הרגשות שהשיר מסוגל לעורר - כנראה ניוותר עם מחלוקת תהומית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |