בתשובה לרון בן-יעקב, 11/04/03 0:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא חושבת שמישהו מאתנו מסוגל להיכנס לרגשותיו של "האדם הקמאי" - כל הוויכוח הזה, כולל המאמר על ספרה של (איך היא נקראת? פאגליה?) רחוק במידה מכסימלית מכל דבר קמאי שהיה קיים אי פעם בעולם. הניסיון הזה חסר תוחלת, כמו הניסיון להחליט מהו יפה או מכוער, רך או גס, אכזרי או רחום. (על הריגה מתוך רחמים כבר שמעתם?). הכול בעיני הצופה ואין עליו מקום לוויכוח כלל. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך את יודעת שזה רחוק במידה מכסימלית? הרי הספר של פא[ג]ליה איננו אלא ניתוח ספרותי/תרבותי בדיוק כמו המאמרים שאת מפרסמת. ההבדל הוא כמובן בנקודת המוצא המינית של פא[ג]ליה. הטבע איננו יפה ואיננו מכוער, לטבע אין תכונות שלא אנחנו רואים בו תכונות שונות. תכונת היופי שאנחנו מוצאים בו, אליבא דפא[ג]ליה (וגם אחרים, ראי למשל את הדיון על ויקו דיון 979) הוא דבר שהתפתח בנו לאורך הדורות. פא[ג]ליה מנסה להראות, דרך ניתוח היצירות והמיתוסים, מהו שורש ה"מבט הנהנה". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |