בתשובה לערן בילינסקי, 05/01/01 15:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר בילינסקי היקר, איש אינו גרס כי טענת כי יש מקום להכרעה בין ערכים, אך אם אינני טועה אני הוא זה אשר מבין שנינו קבע נחרצות כי בסוגיית הערכים אין קונצנזוס בנמצא, וכי על ערכים ניתן רק להלחם. שים לב לא לערב בפיסקה אחת בין 'נכון' או 'לא נכון' לבין 'אמיתי' ו'שקרי'. אחד ועוד אחד הינם תמיד שניים, וזהו דבר נכון. באם יבוא ברנש ויטען כי התשובה לחיבור זה הינה שלוש יהיה זה 'לא נכון'. במצב הגדרתי מסוגו של 'נכון' או 'לא נכון' נכפית התוצאה על מציאות מסויימת, ומכן היות כל העניין חסר כל ערך כללי, וחסר כל חשיבות בעבור הגדרות אונטולוגיות. שונה הוא הדבר בקטגורית 'אמת' או 'שקר', שם עשוי הרעיון האונתולוגי ללקות באמביבלנטיות; יכול אדם להיות ככלל בעד פילים וורודים חובשי משקפי שמש כל זמן היותו רוצה להיות בעד פילים שכאלו, ולצורך העניין יכול אותו אדם לשרבב את מושג ה'אלוהים' במקום שאבלונת הפילים, ואף כאן כמובן תוכל להשאל השאלה כיצד יכול אדם להיות 'בעד' או 'נגד' דבר אשר אינו מבין ואשר כלל אינו בנמצא, ומכאן ששאלת ה'יש' ככלל אינה רלבנטית תמיד. הרצון החופשי הינו עצמאי לחלוטין ואף אינדיפרנטי למציאות. לרצון החופשי אין כלל כל קשר למציאות סביבתית - אובייקטיבית וסובייקטיבית כאחד - ורצונו החופשי של אדם הוא זה המכתיב לו את ערכיו. הכרתי את המציאות, ולצורך העניין - את מציאות הסיכסוך בחבל ארץ זה, הינה הכרה סובייקטיבית, המושפעת מרצוני להכיר את המציאות לפי התנאים אותם רצוני מכתיב לי. נימוקי נובעים אף הם מאותו רצון חופשי הגורם לי להעלותם על הכתב, ולשכנע אנשים נוספים בצדקת הרגשותיי - אשר כאמור - מקורן ברצוני החופשי הרוצה להרגיש כך. שרירותי לחלוטין. אדם אחר יבוא ויקרא את תגובותיי השונות, ואולי אף יפרוץ בצחוק או בבכי - היות וזהו רצונו החופשי. רצונות אינם ניתנים לכל נימוק. הנימוקים השונים המופיעים בצד טיעוניו של אדם זה או אחר הינם השתקפות נוספת של רצונו החופשי של אדם זה לנמק מדוע חושב הוא כך. באותה מידה יכול הוא לרצות שלא להגיב כלל. אגב, הפיסקה 'אידאליזם מול מכניזם' מצאה חן בעיניי, למרות שמושג הרצון החופשי אינו ניתן להגדרתיות תחת שני מונחים אלו. בברכה א. מאן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וכאן אני מדלג חיש קל לנושא החביב עלי – חקר הפוליטיקה. ההבדל בין אלכסנדר מאן לפוליטיקאי מזרח תיכוני (ותקן אותי אם אני טועה) הוא שלמר מאן אין השפעה על הפוליטיקה המזרח-תיכונית ואילו לפוליטיקאי יש. הנחת מחקר סבירה היא שלפוליטיקאים יש מטרות שהן אולי בעלות סיבות ערכיות (שעדיין לא נחשפו ואין לנו יכולת לדון בהן כי הן בנפשו של אדם) אך הן בוודאי בעלות השלכות מעשיות. הם רוצים לממש אותן, ודרך ריאלית וסבירה מצידם תהיה להכיר את המציאות באופן אובייקטיבי ככל שניתן, כדי להבין מה אפשר לעשות ומה אי אפשר לעשות. אי אפשר למשל לגרום לעזה להעלם מתחת לגלים. אולי זה אפשרי באופן טכני על ידי מספר בר-מניה של פצצות אטום אבל זה לא ראלי. כך גם הרצון להשליך את היהודים לים – אולי אפשרי אבל לא ראלי. לכן, הנחת היסוד לצרכי מחקר שלי היא שפוליטיקה מעשית אינה דווקא ביטוי לרצון החופשי (שיכול להשתנות בכל רגע) אלא דווקא של אותן הנחות מוקדמות, שאותן אני מחפש במרץ, שהן כנראה דיי סטטיות ומכתיבות בהתאם למציאות את הצעדים הפוליטיים. אם זה "הנוסחה היא דימונה-אוסלו" לפי המזרח התיכון החדש אליבא דשמעון פרס (ההתבדלותית) או "אין סיבה שישראלי לא יוכל לגור תחת ריבונות ערבית כמו שערבים גרים תחת ריבונות ישראלית" בתרגום חופשי אליבא דמשה ארנס לפי הציטוט שהבאתי מ"טריאלוג" (השתלבותיות). האם למן-דהו מותר לגבש דעה אחרת לפי רצונו החופשי? בוודאי שכן. האם הוא רשאי לנסות לשכנע אחרים בדעתו? כמובן. האם הוא ראשי להתעלם מהמציאות האובייקטיבית ו"לא לתת לעובדות להפריע לו"? אדרבא. אבל הוא יכול להרשות לעצמו את הפריבילגיה הזו רק מכיוון שאינו עוסק בפוליטיקה, אלא רק ב"שיחות סלון" ידיותיות ודבריו למעשה חסרי השפעה ממשית. הוא לא באמת פוליטיקאי. בידידות, ערן. אגב, עדיין לא הבנתי במה אני מערבב בין "נכון", "לא-נכון", "אמיתי" ו"שקרי". אם תכוון אותי לדוגמא ספציפית אודך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר בילינסקי הנכבד, ההבדל בין כבודו לאדם המנהל ויכוח ודיון באופן ערוך ומסודר - ועוד בכתב - הינו שהאחרון אינו ייקפץ לו לפתע בפיסקה וירטואוזית ויכריז חד וחלק 'וכאן אני מדלג חיש קל לנושא החביב עלי - חקר הפוליטיקה'. לגופו של עניין. מטרותיו השונות של כל פוליטיקאי ומדינאי באשר הוא בהיגדיו ובאמירותיו נובעות לשיטתי מרצונו החופשי בלבד, הבא לידי ביטוי ב'ערכיו', ומרצונו לפרש מציאות אנושית מסויימת בהתאם לערכים בהם בחר. באם רצונו הסובייקטיבי של אדם מסויים, ולצורך העניין פוליטיקאי זה או אחר - ניתן כלל למימוש אם לאו - זוהי שאלה אחרת לגמרי, אך אין הדבר אומר כלל שאותו פוליטיקאי יפסיק לרצות בדבר מסויים, ו/או בשורה של דברים מסויימים. הוא כמובן עשוי להיות 'ריאלי' היות ורצונו יכתיב לו את אשר עשוי להשמע כ'ריאלי', וזאת מנימוקים הטמונים ברצונו החופשי בלבד והשמורים עימו בלבד. הסיבות לרצונו של אדם בדבר מסויים תשארנה לעולם ולחלוטין עלומות, וכל נסיון מן החוץ לפרשם הינה בחזקת תעתוע. הדבר היחידי בו אנו בטוחים הינו מעשיו החיצוניים של אדם, המבטאים כאמור את ערכיו - אשר מקורם ברצונו החופשי והאינדיפרנטי. במילים אחרות: פוליטיקה 'מעשית' הינה הביטוי לרצונו של איש לנקוט בפוליטיקה שכזו מסיבות העלומות מעיניהם של אנשים אחרים. רצון זה עשוי להיות חזק מרצונו - לדוגמא - להטביע את עזה, אך יכול להיות ולהווצר בהחלט מצב חדש אשר במסגרתו ירצה הוא באופן הממשי ביותר להטביע את עזה, אך האחרים לא ירצו, ובעימות הערכי בינו לבין האחרים עשוי הוא להיות במיעוט - ומכן להפסיד. מאחר ולשיטתי אין כל בריה בדמות 'מציאות אנושית אובייקטיבית', נגזר על בני האנוש לפתח ערכים אלו או אחרים, האמורים 'להסביר' מציאות אנושית זו אחרת, אך הסברים אלו הינם למעשה ערכים סובייקטיביים המנסים להסביר מציאות אנושית מסויימת, וזאת היות ובני אנוש רוצים בהסברים שכאלו. אנשים וקבוצות בעלי ערכים אחרים ינסו להשפיע בדרכם לכוונים אחרים - ומכן מאבק הערכים המתמיד בהיסטורית בני האדם לפירושה המשתנה של המציאות האנושית. לכן הדיבורים על 'פריבילגיה' ו'שיחות סלון' אינם כה מדוייקים, היות וכל אדם עוסק ב'פוליטיקת' ערכיו המשתקפים ברצונו החופשי להחזיק בערכים מסויימים, ואף להחליפם אם ברצונו בכך - ללא כל קשר למציאות האנושית מסביבו. בהוקרה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס, ה''דילוג'' לא היה מנותק מהדיון אלא נועד לשם קידומו וקושר בפסקה השניה והשלישית לתגובתך (סוגיית הרצון החופשי) בברכה, ערן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן, מאחר וכבר שוחחנו בטלפון למעלה משעה וחצי ומאחר ועברנו לשוחח ולדבר בגוף שני, יש לשער כי בקרוב מאוד יעלה עשן לבן במספר סוגיות מסויימות העומדות לנו לרועץ, הגם שיש לשער שבמספר נקודות פילוסופיות מרכזיות נשאר חלוקים לחלוטין בדיעותינו. אנא ראה את הערתי האחרונה הקוראת לסדר כרונולוגי-ארגומנטטיבי כהערה טכנית גרידא, היות ומחמת גרמניותי אינני מחבב 'דילוגים' מתודיים האינם עומדים במבחן הסדר הטוב. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אפשר לפתוח כאן דיון מעניין לגבי השאלה מהו אופיים של האנשים המגיעים לפסגת הפירמידה הפוליטית, שעיון היסטורי יוכיח שיש ביניהם מגוון עצום של טיפוסים. טענה אפשרית אחת היא שחולמי חלומות ומשוגעים-לדבר-אחד (במילים אחרות, אנשים ששמים את רצונם החופשי לפני הכרת המציאות) אינם נעשים מנהיגים. האם יש דוגמאות נגדיות? שאלה נוספת שיש לי בה עניין היא הקשר בין שיטת המשטר לבין אופיים של המושכים בחוטים. יש שוני רב בין הכישורים הנדרשים כדי לעלות לגדולה בחצר הקיסר הרומי - שם, למשל, ידיעות בתחום הרעלים הן רלבנטיות - לבין מה שנדרש בדיקטטורה צבאית, ועל אחת כמה וכמה בדמוקרטיה מערבית. אם כן, מהם כישורי האופי הנדרשים ומהי ראיית העולם המתפתחת אצל פוליטיקאי בשיטת משטר מסוימת? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |