בתשובה לג. שמעון, 15/04/03 21:03
שני הבדלי יסוד בין פאליה לפרויד 141080
בתגובה תגובה 140654
הבעתי את ההסתייגות שלי מהמושג טבעי אליבה דה פאגליה. יש משהו מבלבל בהגדרת ה"טבעי" שלה. סאדומאזוכיזם למשל איננו פרקטיקה טבעית (גם עם פיספסתי את הנשיונל ג'יאוגרפיק בו הראו משחקים מיניים כוחניים בין חיות, שכן אלו הרבה יותר אינסטנקטיביים ולא מודעים). ברוב חוצפתי עולה במוחי מושג אחר, מסוייג יותר-"תרבות שמפוייסת יותר עם האינסטינקטים החייתיים". אומנם זהו מושג הרבה יותר מסורבל מהמושג "טבעי", אבל איכשהו נראה לי שהוא מדוייק יותר (באם הבנתי נכון את כוונתה בספר).
-------------------------------------------------------
p-files.org
בין פאליה לפרויד 141182
יש בעיה כשמותחים את המושג "טבעי" יותר מדי. אני מבין שמנסים להעביר קו מפריד בין "טבע חסר תודעה" לבין "טבע עם תודעה", כמו בדוגמא שהבאתי בחלק א' על ההבדל בין חיות (קופים למשל, אבל כמובן שיש יוצאים מהכלל בשוליים, דובי) שיושבים ובוהים בחלל האויר, לעומת אדם שמגלה עירנות וכמעט תמיד קשוב בצורה רציפה לסביבה.

אני לא בטוח שאפשר לנתק "תרבות" מ"טבע" בצורה כל כך ברורה וחדה (אם בכלל), משום שאנחנו חלק מהטבע, אם נרצה או לא, כולל דפוסי ההתנהגות שלנו. לכן אני מסתייג ממה שכתבת בתגובה 140654 ש"אין כמעט שום דבר טבעי במיניות שלנו".

ההבדל העקרי בין פאגליה לפרויד הוא המיקום של המיניות ביחס לטבע. עבורה המיניות היא חלק מהטבע - אותם "מעיים כטוניים של האדמה" (תגובה 139849) ואליו פרויד, היא כותבת, לא הבין שהמין הוא חלק מהטבע. דווקא הפרסונות הם "מלבושים" שהתרבות ארגה למין. האם זה אומר שהמופעים המיניים, כמו סאדו-מאזו הם "לא טבעיים"? הם לא טבעיים במובן שהם לא תוצר של טבע-חסר-תרבות.

לכן, כותבת פאגליה, הטבע הוא שדה הפעילות של האנושות, לא החברה.

בתור דוגמא, אני מנסה לתאר את הפרסונה של הS/M, לפי פאגליה, ולא רק. האדם הקדמון‏1 שמגיח מתוך הטבע לתוך הוויה של תודעה מתחיל "לקרוא לדברים בשם", ליצור אובייקטים תודעתיים וגם ממשיים. הוא יוצר "אני", "את" וגם "פטיש", "סכין" (מושגים) וגם פטיש וסכין (כלים). חיות לא בדיוק מזהות את עצמן כ"אני" ו"אתה", שלא לדבר על לטאות ודגים. ההכרה העצמית והחברתית מביאה לכדי מערכת של יחסים בין יצורים בעלי הכרה ומודעות. מערכת יהסים על פי הגדרתה היא מערכת של כוחות - פיזיים ומנטלים - שלפחות בשלבי התהוות, מתמודדים ביניהם (דיון 1249). מכיון שמין הוא הכוח המניע הרי שיחסים כאלה שמתרחשים בין יצורים מודעים מובילים למערכות מיניות היררכיות כמו סאדומזוכיזם‏2.

כשכתבתי את הפסקה האחרונה נזכרתי שפעם כתבתי על התזה של הפילוסופית שיטס-ג'ונסטון (דיון 1133) על הקשר בין התפתחות הכרה עצמית ורצחנות.

-----------------
1 פאגליה כותבת שהתרבות היא תוצר זכרי, ולא חייבים להסכים איתה, מה עוד שיכול להיות שבשלב קמאי מוקדם, לפני שהתפתחו פרסונות של גבר/אישה, אפשר לדבר על "אדם" בצורה כללית.

2 נקודה נוספת שפאגליה מעלה, קשורה למיקום אברי המין. היא רואה בזקיפות הזכרית הנראית לעין כל את המניע להתהוות אותו דחף בוחן, בודק ומפריד של הזכר שמביא ליצירת תרבות. לעומתו, איברה של הנקבה מוחבא וכדי לראות אותו היא צריכה לשכב על גבה או לכרוע מעל לזכר. אבל, שתי תנוחת אלו הן תנוחות סאדומזוכיסטיות בעליל, נשלטת או שולטת.
בין פאליה לפרויד 141204
לגבי ‏2 - אולי אני פשוט לא מעודכן, אבל מבין התנוחות הקלאסיות (קרי: אלו שלא צריך לקרוא את הקאמה סוטרא כדי לחשוב עליהן) נשארות לא-סאדומזוכיסטיות, לאור טענתך הזו?
בין פאליה לפרויד 141207
זה לא תנוחות מיטה, בלאוארקופף(?), אלא איך אפשר "להציץ" לה. ז"א, אם למיניות כוח כזה חזק, והזכרות מתנפנפת לכל עין, אז כדי לגלות את הנקביות המוסתרת (אוקאלט) צריך לעבור דרך תנוחות כאלה.
רואה את הקו הזה שם? 141208
רואה את הקו הזה שם? 141209
כליל, באמת שאין צורך בתגובה על כל פיפס. ראה גם תגובה 141209.
רואה את הקו הזה שם? 141210
אני מבין שאנחנו בקטע של לולאות אינסופיות?
רואה את הקו הזה שם? 141211
חג שמח, שלו וענוג.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים