בתשובה לדובי קננגיסר, 16/04/03 18:34
למה לא ? 141205
סליחה, אבל מי טען בדיון הזה שהאדם הוא "טבולה ראסה"?
למה לא ? 141216
גלעד: "האדם לא נולד עם מוח מוכן וצרוב אינסטינקטים, וכאן גדולתו." (תגובה 141153)
למה לא ? 141233
כשבתחילת ההודעה טענתי שאינסטיקט אמור להיות דבר שאי אפשר לדרוס אותו בלימוד מאוחר, ולדעתי אכן אין לאדם כאלה. (חוץ מרפלקסים, אבל זה לא אינסטינקט).

במילים אחרות, אני לא מבין למה אצל האדם צריך את החלוקה הזו. רק בשביל לציין את תנאי ההתחלה של המוח?

הממ. דווקא לא סיבה רעה.
טוב, שיניתי את דעתי שוב: יש רפלקסים - פעולות לא נלמדות, ולא נתנות לשכתוב. יש אינסטינקטים - פעולות לא נלמדות אבל כן ניתנות לשכתוב, ויש את שאר הפעולות, שלמדת (ויכול לשכתב).

יופי, אני די מחבב את הטקסונומיה הזו.
למה לא ? 141242
תחליף ''שכתוב'' ב''סובלימציה'' ותגיע מהר מאוד למודלים של פרויד (גם אם לא לפסיכואנליזה).

סתם, לא רוצה להסתכסך עם דובי.
למה לא ? 141252
אני לא מתמצא יותר מדי בפסיכואנליזה, אבל אם אני זוכר נכון, לסובלימציה יש מחיר - או ב''השלכה'' של האינסטינקט על גורם אחר, או בפסיכוזות שנובעות מאי הבאת הדחף הטבעי לידי ביטוי, ומהוות נזק נפשי.
שכתוב, לעומת זאת, אינו כולל שום ''עונש'' שכזה. וכאן ההבדל החשוב בין פרויד לבין מה שגלעד הציע (ואני תומך בו).
למה לא ? 141254
לא. סובלימציה היא "עידון", מה שעושים אנשים "בריאים": שימוש בדחף הביולוגי תוך שינוי המטרה (המושא) והאמצעים של האינסטינקט. "מחיר" יש כשמנסים לחסום את הדחף הביולוגי.
למה לא ? 141273
רגע, ומה פרויד חשב על מימוש הדחף הטבעי? מה שאני מנסה לשאול הוא - האם פרויד ראה בדחף הטבעי דבר מה שלילי?
למה לא ? 141280
האמת, אני לא מבין את השאלה. אין אצל פרויד משהו מעבר לדחף הטבעי, ומי שלא מממש את הדחף הטבעי - מת. תאר לך תינוק שלא יפעיל את הדחף האוראלי, האנאלי וכולי.
אתה מתכוון למימוש הדחף "בצורתו הטבעית"? שוב, תלוי מה זה "טבעית". הצורה שהדחפים הטבעיים באים לידי ביטוי אמורה להשתנות בהתאם למודל ההתפתחות הפסיכוסקסואלית, אלא אם כן נוצר קיבעון (חסך או סיפוק-יתר שלא מאפשר לעלות לשלב הבא בהתפתחות). בעיקרון, ה"אני" (שגם הוא ניזון מהדחף הטבעי) אמור לווסת את הדחף הטבעי מול העולם החיצוני והחלקים האחרים בנפש האדם. אם ה"אני" לא מצליח לעשות זאת נוצרות פרוורסיות (קיבעון ילדותי או אני ילדותי), פסיכוטיות (כניעת האני) וכולי.
בכפוף להסתייגות שמר ג. כתב בסעיף ב' כאן: תגובה 141057 , אני חושב שפרויד רואה את מימוש הדחף כחיובי בתנאי שאפשר לממש אותו בלי להגיע לעימות עם החברה מסביבך.

מה שכתבתי שטחי נורא, אבל בעצם כל תורת פרויד היא "תורת גלגוליו של הדחף הטבעי". מר ג. יכתוב משהו יותר עמוק אם בא לו. אתה יכול להסביר את מטרת השאלה?
למה לא ? 141283
אני חושב שענית על שאלתי, אבל אני לא ממש הבנתי את התשובה. השאלה שלי נסבה סביב מושג הסובלימציה, ומה קורה כשאין סובלימציה. כלומר, האם פרויד ראה בביצוע הדחף *בלי* שום סובלימציה דבר חיובי או שלילי או תלוי בנסיבות?

מטרת השאלה היא סתם לנסות להבין. אינני שואף לשום כיוון.
למה לא ? 141284
אני חושב שאם לא ננסה להכנס עמוק לפרשנויות מה זה ''דחף טבעי'', מה זה מימוש ועוד כאלה שמפרנסים את הפסיכואנליטיקאים כבר כמה דורות, התשובה תהיה ''תלוי בנסיבות''.
למה לא ? 141285
האם פרויד עצמו לא הגדיר מהו "דחף טבעי"?
למה לא ? 141288
אני לא חושב שזה מושג לגיטימי בתורה שלו, כי אצל פרויד כל דחף או תהליך הוא טבעי. ההסתכלות שלו היא הסתכלות של רציונליסט מהמאה ה-‏19, שההשפעות הגדולות עליו (לעדותו) היו דרווין וניטשה.

נדמה לי שפרויד כן סיפק תיאור של הדרך בה נוצרים גירויים ביולוגים ואת הצורה שהם משפיעים על המוח, אבל במהלך השנים ביולוגים הראו שהתיאור שלו לא-נכון. בכלל, חלק נכבד מהתיאורים שלו הוכח כלא-אמיתי – הוא לא הכיר את הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, שהיא התפתחות מאוחרת, ולכן ייחס יותר מדי משמעות לצורה שתיעול האינסטינקטים קובע את ההתפתחות וההכרה.
אבל בכל מקרה, מה הם הדחפים המולדים זה לא מרכז התורה שלו, ולא נראה לי שעניין אותו במיוחד. הוא מדבר עליהם באופן כללי כ"אנרגיה פסיכית" ו"ליבידו" וסוגר את הסיפור. ועדיין, יש הרבה עניין במודל שלו לתיאור הדינמיות של האינסטינקטים: לאינסטינקט יש ארבעה מרכיבים. המקור, שהוא מצב גופני של עוררות או צורך, המטרה, היא לבטל את העוררות הגופנית, או לספק את הצורך, האובייקט הוא הדרך לעשות זאת (גם המושא וגם ההתנהגות), והדחף, הוא הכוח המניע את האדם, שמתעצם בהתאם לעוצמת הצורך.
החידוש הגדול שלו הוא הדינמיות של האנרגיה הפסיכית: את הצורך אפשר לספק גם דרך שינוי האובייקט, וכך להסביר את כל ההתנהגות האנושית בהתאם לאינסטינקטים הביולוגיים שלה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים