בתשובה ליוסי גורביץ, 07/01/01 17:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם המהלכים האחרונים של הממשלה הם חדשים? האין הם המשך של מדיניות עקבית של הממשלה מיומה הראשון - חתירה להשגת הסדר-קבע הכולל הכרזה על סיום הסכסוך, תוך נכונות למסור ריבונות על שטחים נרחבים למדינה פלסטינאית? כפי שערן כבר ציין - האיסור על יוזמות חדשות הוא גזירה שלא ניתן לעמוד בה במצבים בהם לא ניתן לדחות את ההכרעה (או שההחלטה שלא להחליט היא החלטה בפני עצמה). אם יש צורך להזכיר - הכנסת לא הביעה אי-אמון בראש הממשלה, וזהו הקריטריון היחיד הקבוע בחוקה ל"אובדן הרוב בכנסת". ההיגד שלך "לראש הממשלה אסור לחתום על שום הסכם שאיננו יכול להעביר בכנסת" אומר למעשה: לא ראש הממשלה מנהל את יחסי החוץ של המדינה, אלא הכנסת. במצב זה - מוטב שהכנסת תנהל את המו"מ, שהרי היא זו שמוסמכת (לשיטתך) ליתן התחייבויות בינלאומיות. טוב ויפה, אלא שזהו איננו המצב החוקתי בישראל. הדברים שאמרת, אם כן, משקפים אולי את המצב החוקתי הרצוי לך, אך לא את המצוי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שלהסכם מדיני יהיה תוקף, הכנסת צריכה לאשר אותו. לראש הממשלה אין סיכוי להעביר החלטה שהשמש זורחת ביום. הכנסת עמדה לפזר את עצמה, וראש הממשלה בחר להתפטר. משהתפטר, אסור לו לנקוט בכל צעד דרסטי. אסור לו למנות מינויים חדשים ועל אחת כמה וכמה שאסור לו לחתום על הסכמים מדיניים חשובים - במיוחד כשאין כל סיכוי שהכנסת תאשר אותם. להזכירך, ראש הממשלה הפסיד - לפני צאתו לקמפ דיוויד - בהצבעת אמון. נכון, לא הושג המינימום הנדרש להפלת הממשלה, אבל רוב בכנסת התנגד למדיניותו. מבחינתי, זו הנקודה בה היה עליו להתפטר. בשיטה שלנו, שהיא פרלמנטרית, ראש ממשלה לא יכול לכהן ללא אמון הפרלמנט. אגב, אזכיר לך שמר ברק הפר כמה וכמה הבטחות שפיזר לבוחר, ביניהן ההבטחה שירושלים לא תחולק. אני בעד חלוקת ירושלים - למעשה, אני בעד ביקוע גרעיני של ירושלים, אבל עזוב את זה עכשיו - אבל אם ביצוע המהלך החיוני הזה יעשה באמצעות שקרים לבוחרים ופוטשים המזכירים משטרים דרום אמריקאיים, ברק לא יקבל את קולי. ואחרי כל השטיקים שהוא עשה בחודשים האחרונים, לא אתמוך בו בכל מקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי סימוכין לטענה הראשונה שלך (ואודה שלא ידעתי היכן לחפש. אני גם מודע לכל מיני חוקים מגבילי-ממשלה בסגנון חוק-הגולן, חוק-ירושלים וכד', אבל נדמה לי שדווקא הם היוצא מן הכלל המעדי על הכלל). הנקודה שאני מנסה לברר היא למה תקרא "צעד דרסטי" ולמה לא, ולידי מי תעביר את הסמכויות שאתה מציע ליטול מהממשלה. בשיטה שלכם, שהיא פרלמנטרית, קיים מנגנון פשוט מאד של הבעת אי-אמון בממשלה. שנינו משערים כי הכנסת לא הפעילה את המנגנון הזה מכיוון שהיא מאוכלסת באחוז גבוה מאד של נמושות, אבל זה מה יש. כך ששוב אתה מתאר את הרצוי אך לא את המצב בפועל. כך גם בעניין "הבטחות לבוחר". ראוי לשנן שוב ושוב שבדמוקרטיה הישראלית להבטחות כאלה אין שום משקל. הבוחר, בסופו של דבר, אינו מצביע בעד מצע או הבטחה, ואין שום חוזה בין הבוחר לבין הנבחר. ההצבעה היא אך ורק בעד אנשים ובעד רשימות לכנסת. הבוחר האינטליגנטי, טוב יעשה אם יתן דעתו לכך שקיום הבטחות לבוחרים אינו תמיד בראש מעייניו של פוליטיקאי (ובוודאי איננו מטרתו העיקרית). שטיקים?! תרגילים מלוכלים?! כן, זה בהחלט נראה כך. והעמדות שלך הן בהחלט תשובה מתקבלת על הדעת לשאלת-הסקר, שהיא שאלת מוסר. אבל מהבחינה המשפטית-חוקתית - חוששני שהדברים אינם כה קלים להכרעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק הגולן וחוק ירושלים דורשים רוב מיוחס, ולא רוב רגיל, בהצבעה בכנסת על החזרת שטחים אלו. הם מניחים, כמובן מאליו, שהכנסת תערוך הצבעה. ברק שואף לעקוף את הדמוקרטיה הפרלמנטרית על ידי הצבעה אישית, בונפרטיסטית. הוא מוכן לערער את סדרי השלטון בישראל כדי לשרוד. אפילו תאמר שמדובר כאן ביותר מאשר בהשרדותו הפוליטית של ראש הממשלה, עדיין אין זה ראוי שהסכמים חשובים יועברו תוך עיקום הדמוקרטיה. הדמוקרטיה חשובה מהשלום. השאלה כלל איננה חוקתית. יתכן שהחוק מאפשר לראש הממשלה לפתוח בהתקפה גרעינית כוללת על היקום הנודע בשעה האחרונה לתפקידו, אבל תסכים איתי שגם אם הדבר חוקי למהדרין, הוא בלתי מוסרי ובלתי חכם. החוק איננו הכל; גם לנורמות התנהגות יש משקל. חברה שמדדה היחיד הוא "האם זה חוקי", פשטה את הרגל. מי שמגרש את המוסר מהפוליטיקה, שלא יתפלא כשהוא מקבל פוליטיקה בלתי מוסרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם יכולים להניח מפה ועד הודעה חדשה. החקיקה הישראלית משאירה בידי הממשלה כל סמכות חוקית שלא ניטלה ממנה מפורשות והועברה לרשות אחרת. זוהי הדמוקרטיה הישראלית (וכפי שכבר אמרתי בעבר - כל משטר שאנו מכנים דמוקרטיה הוא למעשה וריאציה-על-דמוקרטיה), ואלה הם סדרי השלטון בישראל, עקומים ככל שיהיו. זה שברק משחק את המשחק העקום שלו בתוך החוקים העקומים האלה נראה לי, לפחות, הרבה יותר דמוקרטי מזה שחברי כנסת משנים את החוקה אד-הוק (קודם ביטול המגבלה על מספר חברי הממשלה, אחר כך ''חוק נתניהו''). אבל -- היות ששאלת-הסקר איננה השאלה החוקתית (בג''ץ ביום שישי, כפי שדיווחו כאן), ואת התשובה שלך לשאלה המוסרית כבר נתת ונימקת, נדמה לי שמיצינו את הדיון הזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |