 |
 |
אין כאן רק אירוניה ו''הצביעות של המעמד העליון הבריטי'' |
141530 |
 |
 |
מיכאל מ. שרון (שבת, 19/04/2003 שעה 16:59)
בתשובה לרון בן-יעקב |
 |
אם תרצה, תוכל לראות כאן פרגמטיקה במיטבה.
אכן, איפוא היינו לולי הבריטים, ורוח האירוניה הנבונה, ההומור היבש המחנך לפרופורציה, האנדר-סטיטמנט המינורי בולם ההתלהמות ומשנע החשיבה המדודה והיסודית;
והפרגמטיזם המאפשר לנוע קדימה בכמה ערוצים סימולטנית, בלי להשתהות לזקק עיקרון יחיד עד סופו בבחינת "ייקוב הדין את ההר".
הלינק למטה מקשר לדיון יסודי, הגם שקצר יחסית, אודות:
ליברטריאניזם ומתודולוגיה מערכתית-סימולטנית לקידום החינוך ונושאים חברתיים/כלכליים בכלל;
ולתאורייה מטא-פוליטית אודות מחסום פער-הזמן הלא ניתן לגישור שברדיקליזם.
ולפריסת מקצת בעייתיות "הדרך השלישית" - שאינה מהווה עדיין אינטגרציה לכידה וחדשנית בין גישות-יסוד.
אלא היא מהווה למעשה שעטנז או מכלול-מעורב aggregate (ולא integration of elements, ראו ניתוח קל לקריאה חרף מורכבותו, בתת-הפרק האחרון של הספר "חלוקת קשב" אודות גישה אינטגרטיבית-מערכתית).
זאת, על הכשלים שבשעטנז אקלקטי בו אין לקיחה בחשבון של ההשלכות הניזקיות של עקרון יסוד אחד במכלול המעורב, כלפי עקרון יסוד אחר.
|
 |
|
 |
|
