בתשובה לנועם שכטר, 14/12/99 20:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברכות נועם, אחחח.. איזה עולם. כשהאוייב חזק, אומרים: "אל תעשו איתו שלום עכשיו. הוא חזק, הוא לא יתפשר. תנו לו להחלש". כשהאוייב חלש, אומרים: "אל תעשו איתו שלום. הוא חלש. מי יודע מה יהיה מחר?". צריך לעשות שלום, כשיש נכונות משני הצדדים לעשות שלום. דמוקרטיה אינה יציבה יותר או חזקה יותר ממשטר דיקטטורי. כשסדאת נרצח, המצרים המשיכו בשלום, למרות שהם היו המדינה היחידה שהיתה חתומה איתנו בהסכמים. אבל אחרי הסכם עם סוריה, סביר שיהיו לנו הסכמים גם עם מדינות אפריקה ומדינות המפרץ. סביר שהסורים יחלו לקבל סיוע אזרחי מארה"ב. מה האינטרס שלהם לבטל הסכם כזה? אם יש אפשרות אמיתית להגיע לשלום ולנצל את החולשה הסורית בכדי להשיג תנאי בטחון ומים נוחים - צריך לעשות כן. הסורים, חזקים או חלשים, לא יעשו איתנו שלום כשהגולן בידינו. אנחנו יכולים להתעקש, אבל אז המחיר הוא המשך הסכסוך הערבי-ישראלי לדורות הבאים. יש לזכור שאנחנו מעט והם מיליארד. לא לעולם חוסן ואם כל המוסלמים יתקיפו אותנו בכידונים, עדיין לא נוכל לעצור אותם עם הצבא שלנו. אה, ושכחתי להזכיר שגם לא לעולם תהיה ארה"ב מעצמת העל היחידה. היום נותרו הסורים בלי פטרון צבאי, מה שמאפשר לא רק לעשות איתם שלום נוח, אלא גם לקרב אותם למערב. אבל זה שנוצר חלל בעקבות התרסקות ברה"מ מבטיח רק דבר אחד: מתישהו, מישהו ימלא את החלל הזה. זו עשויה להיות סין. זו עשויה להיות ברית בין סין לרוסיה, או אפילו רוסיה עצמה. ביום שזה יקרה, נאכל את הלב שלא ניצלנו את ההזדמנות הזו לעשות שלום. אורי |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |