בתשובה להאייל האלמוני, 21/04/03 13:50
רוחמה אברהם 142125
הייתי מבין את ע"ב יותר במסגרת של תרבות Debate, בה הפוליטיקאים יודעים *בדיוק* מה הם עושים כאשר הם פותחים את הפה, שמנסה ליצור מציאויות ע"י מילים, טיעונים, נאומים (שבנויים כהלכה במסורת הפאתוס אתוס לוגוס אתוס פאתוס וכו') והתחכמויות מילולויות. אני לא חושב שזו הנורמה אצלנו (מלבד מספר דוגמאות שוליות). אני לא חושב שבישראל הפוליטיקאים נוהגים (בטח שלא מצליחים) להבנות (או לעוות) מציאות באמצעות מילים. הם יותר מדי מתבלבלים, נופלים בלשונם, סותרים את עצמם, לא מצליחים להגיד בדיוק את הדבר אליו התכוונו, *טועים* וחוזרים בהם מדיעותיהם (בשל הבלאגן האידאולוגי המובנה במפלגות שלנו).

יותר מכך! לדעתי רטוריקן טוב, לא יצליח להיות בישראל פוליטקאי טוב (היום). לפוליטיקה הישראלית יש שטיקים אחרים.

כשאני מדמיין את מסדרונות הממשל בישראל, אני לא מדמיין פוליטיקאים ועובדי ציבור מתוחכמים שזוממים מזימות, שאומרים תמיד *בדיוק* את הדברים שישרתו את מטרותיהם ומצליחים להפעיל מניפולציות מילוליות בסגנון התוכנית "Yes, Prime Minister". אני לא אומר שאין מניפולציות (זה יש והרבה), אני פשוט אומר שהן לא רטוריות.

ע"ב אולי מסביר את המציאות טוב יותר, אבל לדעתי זו לא המציאות שלנו.
רוחמה אברהם 142141
כשבלבן אומר שהפוליטיקאים משתמשים במילים כמכשיר, נראה שמצטייר אצלך דימוי של שימוש במילים ובטיעונים כדי לשכנע, וכך להשפיע על המציאות. לא זו הכוונה.

נבחן, למשל, בכיר בחיזבאללה שאומר, כאשר צה"ל עדיין נמצא בדרום לבנון, "גם אם צה"ל יסוג נמשיך להילחם עד לשחרור ירושלים". אין כאן רטוריקה מתוחכמת, ואין כאן נסיון שכנוע. ובכל זאת, יש כאן השפעה על המציאות: ישראלי שישמע זאת פחות ירצה שצה"ל יסוג מלבנון. שימוש כזה במילים אפשר לעשות גם כאשר השפה והטיעונים עילגים וחסרי אלגנטיות.

אם נוריד מהתגובה שלך את הטענות על חוסר האלגנטיות והתחכום הרטורי של פוליטיקאינו, נישאר עם טענה שהם בכל זאת יותר טועים ופחות מודעים לדבריהם מפוליטיקאים באנגליה. תצטרך לעבוד קצת יותר קשה כדי לשכנע אותי *בזה*. ואפילו אם כן, זה אנלוגי לטענה שהמהנדסים בישראל פחות דייקנים מהמהנדסים באנגליה: יכול להיות, אבל זה לא אומר ש*ההנדסה* כאן שונה מבאנגליה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים